"שלטון החוק" בתנאי שהשלטון מקיים את החוק

א. באף מדינה בעולם המערבי, אין חומסים את הצרכן כמו בישראל. איך ייתכן כי גובה הריבית הנגבית על-ידי בנקים בגין חריגה מקו אשראי, הינה פי 6 מגובה הריבית של בנק ישראל? איך ייתכן כי בגין כספים המופקדים בבנקים בתוכניות קצרות מועד (תפ"ס, פר"י וכדו'), משולמת ריבית זכות שהינה 1/8 מזו הנגבית בגין מסגרות אשראי? כיום ריבית בנק ישראל הינה 2.5%, אולם הבנקים מתחילים לחשב ריבית מעל קו בסיסי הנקרא "ריבית פריים", שהינה כפולה מהריבית של בנק ישראל (כיום כ-5%); מדוע? - ככה! דהיינו, כבר בשלב הראשון הבנק מרוויח כ-150% על הכסף של הציבור המצוי בפיקדונות שקליים. אולם במרווח הראשון הנ"ל, אין די; אף בנק אינו מלווה כספים בגובה ריבית הפריים, אלא בתוספת של - 50%. קרי, שיעור הריבית לגורמים עסקיים הינו בדרך-כלל פריים + 3%-2%! אך אם לקוח פרטי חורג ממסגרת אשראי מאושר, הוא ישלם תוספת סיכון שתהא עוד 4% (בבנק המזרחי סך-כל הריבית כיום 13%; בנק יהב 14.75% ובבנק הבינ"ל 19.5%). ב. מהו הטיעון של הבנקים לריבית החמס הנ"ל: זו תוספת סיכון! אולם תוספת סיכון חושבה כבר בקביעת ריבית הפריים (תוספת א'), ועל זה נוספה תוספת סיכון ב' (פריים + 3%), ואם לקוח חרג - באה לעולם תוספת סיכון ג' (עוד כ-4%). כמובן שתצעקו היכן בנק ישראל? ובכן, זה אינו רואה עצמו כמגן על הלקוח, אלא כשומר על "חוסנם" הפיננסי של הבנקים (דהיינו - כדי שיהא "חוסן" צריך להרוויח, ואז - גם אם ניתנו הלוואות ענק לתשובה, דנקנר, עופר, פישמן ואח' - ואין סיכוי להחזיר - אין לדאוג, הלקוח הקטן יממן את הבור שנפער)! מי שקצת מבין, ישאל: מדוע בנק ישראל אינו יוצר תחרות אמת בין הבנקים?, לדוגמא - מתן רישיונות לבנקים חדשים! התשובה פשוטה: יותר בנקים - יותר עבודה אצל פקידי בנק ישראל, יותר אחריות, לכן עדיף מספר קטן של בנקים. ג. ומה לגבי השאלה: היכן מושקעים הכספים שלנו? והיכן מושקע ההון העצמי של הבנקים?! הפיצוץ במערכת הבנקאות בארה"ב חשף סודות, שכלל לא ידענו (אך בנק ישראל ידע גם ידע ושתק!). לדוגמא: כל ההון העצמי של בנק דיסקונט (9.2 מיליארד ש"ח), מושקע באג"ח של החברות "פראדי-מק" ו"פאני מיי" בארה"ב (שתיהן במצב זהה לפשיטת רגל), ולפני כחודשיים נרכשו אג"ח נוספות בסך 400 מיליון דולר. נניח כי בנק דיסקונט זקוק להון זה או לחלק ממנו, האם יוכל לממשו - מייד?; רק אם ימכור אג"ח אלו בבורסה, ואז אולי יקבל כ-50% מערכם! (אולי!) וזה נקרא בבנק ישראל השקעה סולידית! (כך ענו לי במכתב ממח' הפיקוח על הבנקים). בנק הפועלים ובל"ל הפסידו עד כה מיליארדי דולרים, עקב השקעות בני"ע רעילים בארה"ב! (קרי - רכשו אג"ח שהונפקו על-ידי בנקים להשקעות כמו ליהמן וברדרס, בר-סטרנס, ואחר-כך התברר כי אלו היו "אג"ח זבל").

ומן המאקרו אל המיקרו; אציג לכם תמונה "מתיק" שבו אני מטפל, אך בשלב זה, איני רשאי לציין שמות וכד', כי העניין על שולחנו של בית המשפט העליון (אך כנראה וגם כאן לא תבוא הישועה!): א. ש' הנו בן 94, מעולם לא נישא, ולו - 12 אחיינים; רובם לא דרכו בדירתו, וראוהו רק אחת למספר שנים - אם בכלל! בשנת 2007 ש' הובא למח' סיעודית בבית אבות, על-ידי אחד האחיינים, בעקבות אישפוז קצר בבית-חולים. מספר חודשים אחר-כך, נתבקשתי על-ידי אחיין מסוים, לאמת חתימתו של ש' על ייפוי-כח כללי לאחיין זה! (האחיין סרב להתמנות כאפוטרופוס על ש', שכן אז מעשיו היו אמורים להיות תחת פיקוח האפוט' הכללי: קרי - המדינה). ש' חתם על ייפוי-הכח הכללי, ואז האחיין נעשה בפועל, למנהל הרכוש של ש' (דירה בת 4 חדרים; 1/2 מיליון ש"ח בבנק, ועוד תזרים חודשי קבוע בסך של 12,000 ש"ח מדי חודש). ב. בחודש ינואר 2008 נתבקשתי על-ידי ש' לסור לבית האבות, וכאן סיפר לי (בנוכחות המטפלת האישית, מנהלת המעון והעובדת הסוציאלית של המעון), כי ברצונו לבטל את ייפוי-הכח שנתן לאחיין (שכן הלה שקל להעבירו למעון יותר זול), וביקש למנות אותי כמיופה-כוחו. שימו לב: פרט לרכוש של ש', יש לו הכנסה חודשית שוטפת שכמעט מכסה את עלות שהייתו במעון; אך האחיין רוצה לחסוך. על-פי חישוב שלי, הרכוש של ש' מספיק לשהייה של 20 שנה! סירבתי להתמנות כמיופה-כח, אלא רק כאפוט' כדי שפעולותיי תהיינה שקופות ושכר-טרחתי ייקבע על-ידי בית המשפט; ש' הסכים ואז הגשתי בקשה פורמלית - לבית המשפט למשפחה, לאשר את המינוי. ביום 13.2.08, בית המשפט למשפחה נתן צו מינוי זמני לתקופה של 3 חודשים. בשלב זה, מספר אחיינים הגישו התנגדות למינויי, בנימוק כי איני מתאים מאחר וגנבתי את התפקיד מאת "האחיין"! ג. עם מינויי פניתי למנהלת המעון ודרשתי לשנות את הסכם האישפוז שנחתם עם ש'; שכן על-פי החוק, הסכם שכזה אמור להיחתם רק בכפוף לאישור של פסיכיאטר ועובדת סוציאלית, לפיו המאושפז היה כשיר להבין את תנאי החוזה! ש' כלל לא נבדק, אלא הוחתם מבלי שקרא את החוזה! (גם אם היה מעיין בו, לא היה מבין את האמור בו). מנהלת המעון סירבה לדרישתי, בטענה כי חוזה חתום לא משנים! (למרות שזה נחתם בניגוד לחוק!) ד. ביום 24.3.08 התקיים דיון בבית המשפט למשפחה, בהתנגדות האחיינים; להפתעתי - לדיון התייצבה מנהלת המעון, למרות שלא הוזמנה, ויחד עם האחיינים, טענה כי יש לבטל מינויי. בית המשפט סירב לאפשר לי לחקור את האחיינים ואת מנהלת המעון, בנימוק כי עסקינן בדיון מקדמי. נציגת משרד הרווחה - בדיון, הצטרפה לבקשה לביטול מינויי, למרות שמעולם לא שוחחה עמי, ומעולם לא ביקרה את ש' במעון! למרות שהיה זה דיון מקדמי, ראו מה החליט בית המשפט באותו יום: ימונה פסיכיאטר מטעם בית המשפט שיבדוק את כשירותו של ש', ושכה"ט (בסך 5,600 ש"ח) ישולם מכיסו של ש'; לי אסור לדבר עם ש' על הדיון ולא על מה שהוחלט! ביום 26.3.08 (יומיים לאחר הדיון) הגשתי בקשה לבית המשפט הנ"ל - לבטל כל החלטותיו מיום 24.3.08, שכן נעשו בניגוד לדין! (בית המשפט סירב לפגוש את ש', כפי שהחוק מחייב; אסור היה ליתן אף החלטה, כל עוד לא אופשר לי לחקור את המתנגדים ומי שהעיד "לטובתם"; שכר המומחה צריך להיות משולם מכיסם של האחיינים המתנגדים). ה. בית המשפט למשפחה נמנע מלהחליט בבקשת הביטול; לפיכך הגשתי ערעור ובקשה לסעד זמני דחוף לבית המשפט המחוזי, וזה הורה לבית המשפט למשפחה ליתן החלטה בבקשת הביטול; בית המשפט למשפחה התעלם מהוראת המחוזי, לפיכך ביום 16.4.08 נעשתה החלטה על-ידי המחוזי, שאם עד מחר בשעה 10:00, לא תינתן החלטה בגין בקשת הביטול, אזי הוא המחוזי - יחליט! גם בשלב זה בית המשפט למשפחה נמנע מלהחליט; אך ראה "פלא", גם בית המשפט המחוזי לא החליט, וכעת נתבקשתי להמתין לתגובת פרקליטות המדינה. תגובת המדינה בוששה להיעשות (ומייד תבינו למה!), אך בחלוף תקופת המינוי הזמני (ביום 15.5.08), בית המשפט למשפחה ביטל את מינויי ומינה חברה מסחרית להיות האפוט' על ש' (מעולם לא ידעתי כי גוף מסחרי רשאי להתמנות כאפוט' על חסוי). ו. פניתי לבית המשפט המחוזי בדרישה לבטל את המינוי, שכן: איך ייתכן כי כאשר תלוי ועומד הליך של ערעור וגם בקשה לסעד זמני להקפאת ההחלטות של בית המשפט למשפחה, האחרון "מצפצף" על הוראות המחוזי וגם קובע עובדות חדשות? מה עוד - והיוזמה למינוי אפוט' על ש' הייתה שלו, והוא רצה רק אותי; לכן הכיצד כופים עליו אפוט' זר?! בית המשפט המחוזי סירב לבטל את המינוי החדש! ביום 4.6.08 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, וכאן פרקליטות המדינה, טענה כי יש למחוק את הערעור, שכן כעת איני האפוט' על ש', ולכן אין לי מעמד משפטי. לתדהמתי, בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הפרקליטות (כרגיל), והורה לי להפקיד ערבון כספי אישי בסך 8,000 ש"ח, כתנאי לדיון בערעור. כמובן שלא הסכמתי והגשתי ערעור לבית המשפט העליון ובקשה לפטור את ש' מאגרה ודמי ערבון בגין הערעור. ז. רשם בית המשפט העליון (שהינו שופט שלום) דחה בקשתי וקבע כי אין לפניו ערעור של החסוי, אלא שלי, שכן המינוי של האפוט' החדש תקף. הגשתי ערעור על החלטת הרשם כאמור, וזה נדון לפני שופט של בית המשפט העליון; גם הלה דחה את טענותיי, בנימוקים זהים לאלו של הרשם ושל בית המשפט המחוזי. ח. בידי תצהירים שנעשו על-ידי המטפלת הפרטית של ש' ואשר הוגשו לבית המשפט העליון, לפיהם היא ראתה את נציג החברה שמונתה כאפוט' על ש', פעם אחת בלבד (מייד לאחר המינוי), ומאז - 15.5.08 אף גורם לא ביקר את ש', אלא שוחח עמו בטלפון, בלבד! בשעה שאני שימשתי כאפוט' ביקרתי את ש', לפחות אחת לשבוע, ושוחחתי בטלפון עם המטפלת כמעט כל יום. ט. אין צורך להיות משפטן כדי להבין כי לפנינו אירוע שניתן להגדירו: הרצחת וגם ירשת?! פרקליטות המדינה שתפקידה במקרה שכזה - להגן על הפרט, שירתה אינטרס "המערכת" (בעקבות פנייתי לשר הרווחה יצחק הרצוג, לבטל את רישיון הסיעוד שניתן לאותו מעון; והודעתי לבית המשפט למשפחה, כי אפעל לביטול מינויו כשופט); ואילו בתי משפט החליטו בניגוד מוחלט לחוק ובניגוד לכללי הצדק הטבעי! ועכשיו תחליטו אתם: האם אנו חיים בקונגו, או בחלם?, ומה הטעם להמשיך ולהסכים לזיוף המציג עצמו כשלטון יהודי ודמוקרטי!