כבר 38 שנים, ועדיין רחוקה מאור הזרקורים, שורדת לה מסעדת "שרה" המיתולוגית ביפו (רחוב יהודה הימית 2). בז'רגון של עולי בולגריה, המאכלסים את העיר, היא מכונה בשם החיבה, "שרהל'ה", כהוקרה על שירותה הנאמן. ל"שרה" יש, אומנם, מתחרות בולגריות רבות, אבל היא עולה על כולן באיכות תפריטה, הבנוי על מיטב המסורת של ארץ הבלקן,והיא גם הזולה ביותר ביניהן בתעריפיה.
על המטבח מופקדת, מזה עשר שנים, פאני, בתה של שרה המיתולוגית, שעל שמה קרויה המסעדה אנינת הטעם. בידיה האמונות היא מיטיבה לבשל מטעמים ייחודיים, שמקומם לא יכירם במסעדות המתחרות, אלא שבל נקדים את המאוחר למוקדם.
סוד מקצועי
פתחנו במנת ביורק - הלא הוא הפלפל הבולגרי האגדי, מטוגן ומושחם כדבעי, ממולא בגבינה לבנה ועדינה. המנה כללה שני פלפלים גדולים, חמים, פריכים ונימוחים בפה, שאין להם אח ורע בטעמם במסעדות המתחרות. מטבע הדברים, שומרת פאני את סוד-הכנתם לעצמה. מרק השעועית הלבנה, שהוגש לאחר מכן, היה עשיר בטעמו ואין כמוהו לחימום הבטן בעונת החורף. הוא לווה בפרוסות-לחם עבות, נוסח ימים עברו של המכולת השכונתית.
ממבחר המנות העיקריות בחרנו בקציצות-עוף מבושלות, שלוו באורז ובאפונה - מנה ביתית נדיבה וטעימה להפליא, עם טעם של עוד. את הארוחה קינחנו ב"אשורה" - מעדן ייחודי של "שרה" בארץ, שהוא מקפא של חיטה מבושלת, טבולה בגרגרי-גריסים ואגוזים טחונים, עליהם מפוזר קינמון. אל המעדן הזה התוודענו לראשונה בעת ביקורנו במסעדותיה של בולגריה, אלא שהקינוח של "שרה" עלה על כולן.
קפה טורקי ניחוח ומהביל, כפי שרק אנשי ארצות הבלקן יודעים להכינו, סימל את האקורד האחרון בסעודה הדשנה שלנו. שילמנו תמורתה 95 שקל בלבד - מציאה של ממש בים היוקר המציף אותנו במסעדות. עבור השרות המעולה של צוות המשפחה הבולגרית, המופקד על המסעדה, הוספנו תשר של 15 אחוז, עם הבטחה לחזור אליה מהר ככל האפשר.