נחמד היה לדבר על "מערך הסברה איכותי" כאשר דעת הקהל הבינלאומית נמנעה מירי חיצי ביקורת נוקבים כנגד פעולת צה"ל בעזה. נחמד היה לשמוע את הפרשנויות של מיטב אנשי המילואים מהתחום, וכך את הדימויים אודות שיפור התפיסה התקשורתית שלנו. אלא שנשכח דבר אחד: הסברה טובה נמדדת בשעת מבחן, ושעת המבחן הגיעה.
ישראל בבעיה. בבעיה מורכבת. התמונות והמספרים, חזקים מכל הסבר ביטחוני. גם מדינות הברית התומכות בפעולת צה"ל, יתקשו להביע תמיכה בפעילות מבצעית שמביאה למותם של עשרות ילדים חפים מפשע. גם אם המטרה צודקת, הם הרי יתקשו לתמוך באמצעים.
נקודת ההנחה הינה, כי מול תמונה של עשרות הרוגים, דבר לא ישכנע בצדקתנו. וככלל, הניצחון בהסברה אינו יכול להיות ניצחון טוטאלי, הרי ניצחון כזה אינו קיים. הניצחון נמדד בנקודות. השאלה הניצבת כעת, היא כיצד יכולה ישראל להתמודד עם גלי הביקורת המציפים את דעת הקהל, ולבלום את צבירת הנקודות הפלשתינית.
וכאן בדיוק הבעיה. על מדינת ישראל להסביר את פעולותיה באופן מנומק, ולא להסתפק בהודעות לקוניות של דובר צה"ל, כאלה אשר נכתבו על-ידי אנשי מילה ותו לא. המלחמה החדשה על דעת הקהל היא מלחמה על הרגש; על הרגש הבינלאומי.
לאורך כל תקופת הלחימה, נמנע צה"ל מהפצה קבועה וסדורה, אם בכלל, של תמונות ו"סיפורי חיים" של משפחות הדרום וילדיהן. "הטיעון הביטחוני", המתבסס על ירי אלפי רקטות, טילים ופצצות מרגמה על שדרות בשבע השנים האחרונות, אינו עוד יכול להתמודד מול תמונות וקולות, אשר העין אינה יכולה שלא להגיב עליהם בדמעה. על צה"ל לספק נראטיב ישראלי. עליו להמציא את הסיפור של המלחמה - מחדש. עליו להציג בתמונות וקולות, את אותם המסרים הניצבים בבסיס התגובות הלאקוניות.
עם זאת, בעוד שהסיפור הישראלי בתמונות הינו כלי הסברתי יעיל לטווח הקצר, הרי שהסברה אסטרטגית היא הסברה אשר מתבססת על נתונים ומידע. גם כאן, חרף השיפור ביחס למלחמת לבנון השנייה, נראה כי הפער עודו עצום. ישראל מדברת במספרים כלליים, אך אינה משכילה להציג מידע אמין, זמין ואיכותי אודות יעדי התקיפה שלה. כך לדוגמה, אמירה כללית אודות שיגורי רקטות מתוככי האוניברסיטה האיסלאמית, אינה מספיקה בעיני דעת הקהל הבינלאומית, כדי להצדיק פגיעה אנושה ב"מוסד אקדמי", אשר ברי לנו כי הינו חממה לג'יהאד הרדיקאלי.
המלחמה על דעת הקהל רק החלה, ועל ישראל להיערך בהתאם. חוקי המשחק התקשורתי של ימי המבצע הראשונים, עברו שינוי גנטי טבעי. רק שינוי תפיסה מהותי והתאמה לנסיבות משתנות, רק אלה, יביאו את ישראל לבלום את גל הביקורת, אשר מאיים, בין היתר, גם על הישגינו המבצעיים.