מי שעבר ללא דאגה את תקופת בוש ועכשיו עוטה שכפ"ץ לכבוד אובמה, תנוח דעתו: אובמה לא יחתים את ממשלתנו על הגרוע מכל, מדינה פלשתינית, כי את זה כבר עשה בוש לפניו. אובמה גם לא יכתיב לנו את "היוזמה הסעודית-ערבית" שבמרכזה הצפת ישראל בפליטים ערבים, מפני שגם על זה אנחנו כבר חתומים במפת הדרכים של בוש.
גם את הפקרתנו לחסדיהם המפוקפקים של רוסיה, אירופה והאו"ם – "קוורטט", ביחד עם אמריקה – מקבל אובמה בירושה מ"הנשיא הכי ידידותי שהיה לישראל מעולם". והמבקש לנחש מה יחסו של אובמה לירושלים, ימצא שבוש כבר סחט מאיתנו במפת הדרכים התחייבות לשאת ולתת עליה על בסיס "משקל שווה לדאגות הפוליטיות של הערבים", ומה זה אם לא חלוקת העיר?
מזהירים ומפחידים אותנו מפני יועציו הערביסטים של אובמה ומפני הקור הנודף משרת החוץ שלו. אולם איזה גזירות נשאר להם להמציא? ישלחו מפקחים להשגיח עלינו? ירדפו את ההתנחלויות? יחייבו אותנו לפתוח את מוסדות אש"ף בירושלים? ניאלץ לגרש מאות אלפי אזרחים ולפתוח פרוזדור פלשתיני ריבוני, שיחצה את הנגב בין שדרות לקריית גת כדי להעניק "רצף טריטוריאלי" למדינה החדשה? את כל אלה כבר תקעו לנו בוש ושרת החוץ שלו זמן רב לפני אובמה ורייס.
הם גם גררו אותנו לאנאפוליס להתחייב למו"מ על הסדר הקבע, למרות שהטרור נמשך. וכשגילו שגם המו"מ הזה נתקע למרות וויתורים מסמרי שיער של ישראל, העבירו במועצת הביטחון את ההחלטה 1850, לפיה כל עמדה שנקטה ישראל במו"מ הזה שנסתיים ללא הסכם - תחייב אותה, וכך רמסו עיקרון יסוד שימיו כימי המשפט.
גם את הדייסה של השלטת החמאס על הרצועה וסילוקנו ממעבר רפיח בישלה קונדוליזה, וביוזמתה בונה כאן הגנרל דייטון שוב צבא מחבלים (הקודם נפל לידי החמאס). והיא זו ששילחה בנו את הגנרל ג'ונס, היום הממונה של אובמה על הביטחון הלאומי, בעל ההצעה ההרסנית לשלוח הנה צבא זר, גם אמריקני, לאכוף את "השלום".
אולם אובמה עתיד לגלות שבוש ורייס בגזירותיהם, טמנו לו "מילכוד 22". הלא שרון ואולמרט הפיצו את האגדה שבוש דווקא העדיף את ישראל, בדותה שעוררה את הדרישה מאובמה להפגין "מדיניות מאוזנת", כלומר להטות את הכף עוד יותר לטובת הערבים - אבל אין לאן! אובמה יכול כמובן לנסות לאכוף את הגזירות הישנות, אך הוא ייתקל באותם המכשולים שסיכלו את "חזון שתי המדינות" של קודמו, כמו הטרור הערבי הפנימי והאיסלאם הקיצוני.
רק אם אובמה באמת קוסם ויצליח לאחד את הפת"ח והחמאס ולנטרל את אירן, הוא יגיע בכלל אל הקווים האדומים של היהודים: ירושלים, טרנספר עצמי ל-300,000 נפש, הגולן - ואל הצורך להפעיל לחץ על ישראל. אלא שכאן צפויה לו הפתעה: פגיעה בישראל היא ירייה ברגלה של אמריקה. היא אינה יכולה, למשל, להחליש אותנו לפי דרישות הבובה שלה, אבו-מאזן, מפני שרק כוחה הצבאי של ישראל מאפשר לו להתקיים בכלל. ואמריקה תתקשה להטיל סנקציות על ישראל לפי דרישות סעודיה, מפני שפוליסת הביטוח של יצרניות הנפט, גרורות ארה"ב, מול איומי הקיצונים, היא צה"ל חזק. הנה עוד "מילכוד 22" שהנשיא החדש יתקשה לפצח.
אם כן, מי מפחד מברק אובמה?