בשלבים שעברתי בחיי רציתי לבצע דברים אך לא העזתי. לעיתים סברתי שאינני יכול, או שהנסיבות לא בשלו. שעדיף להמתין כי אולי הבעיה תסתדר מעצמה. כולנו מכירים את התחושה הזו. היא קיימת גם אצל מקבלי החלטות שנבחרים לכנסת ולממשלה.
במבט לאחור, לאחר שלא עשיתי את שרציתי עקב תירוץ זה או אחר, התברר לי כי שגיתי ברוב המקרים. עדיף היה להחליט ולבצע. ההחלטות – אינן קלות. זו איננה החלטה בין פתרון טוב לפתרון רע. ברוב המקרים נדרשים להחליט בין מספר אלטרנטיבות רעות. צריך לדעת להעריך מהי האלטרנטיבה המועדפת. הרע במיעוטו.
הנה שלוש בעיות צבאיות ומדיניות שניצבות לפני הממשלה העוזבת וזו שטרם קמה. הזמן חולף ואיש מהן לא מקבל החלטה. מניחים לבעיות להתבשל ולגדול.
אציג כאן דרך פתרון אפשרית לכל בעיה. אינני מתיימר להציג את הפתרון האולטימטיבי, אולם נראה לי שמדינת ישראל בוחרת באלטרנטיבות גרועות יותר מאלה שאני מציע, או בוחרת לא להחליט.
א. החזרת גלעד שליט בתמורה לרשימת אסירים שדורש החמאס. דרישת החמאס המלאה לא מקובלת. ישראל מוכנה להחזיר רק מקצת מהאסירים ברשימה.
הנימוק: שחרור של כל האסירים שברשימה יוצר גיחוך מכל העקרונות של ישראל במאבק מול הטרור. אין בשחרור מענה לעיקרון של שכר ועונש, ולמאמץ שנעשה לתפיסת הפושעים, שיפוטם וכליאתם. לו היינו עוסקים בהסכם שלום קבוע, היה מקום לחנינה בין אויבים, למען עתיד טוב יותר. כאן מדובר בפעולת שחרור אקראית. סביר שחלק ניכר מהאסירים ישמשו לאחר שחרורם כמדריכים וחומר גלם לתכנון פיגועים נוספים בישראל, שלא לדבר על זריקת העידוד לכל מי שנלחם בישראל.
שיטה: הצהרה אמיצה של מדינת ישראל מיהם האסירים שאנו מוכנים להחזיר (פרסום שמות והפשעים עליהם נשפטו) ובאלו תנאים.
טקטיקה: את האסירים שכן מוכנים לשחרר תמורת שליט, עלינו להעביר במכוון לתנאי כליאה נוקשים: אין ביקורים, פרט לביקור מינימאלי של הצלב האדום. צמצום דרסטי של תנאי הכליאה. בנוסף, הודעה מראש על הפחתת מספר הכלואים שאנו מוכנים לשחרר בכל שלושה חודשים אם החמאס מתמהמה בתגובתו להצעה. שמות הכלואים שיופחתו מהעסקה – יפורסמו מראש לתושבי הרצועה.
ב. הקפדה על מימוש התנאים להפסקת האש עם החמאס. ההנחה היא שהחמאס שולט ברצועת עזה, פורמאלית ומעשית. כל ירי או ניסיון חבלה כלפי כוחות צה"ל מחוץ לרצועה או כלפי ישובים ישראלים, ייענה בתגובה מכאיבה. אין מדובר רק בהשבת אש למקור הירי, אלא בפגיעה בבנק מטרות: מנהרות, בתי מלאכה, אמצעי שלטון, פגיעה בבכירים. בתמצית, במטרות בעלות ערך לחמאס.
בנוסף, ישראל תפרסם למועצת הביטחון ולעולם כולו על מקרים בהם הוברחו כלי נשק לרצועה בניגוד להחלטת האו"ם על הפסקת האש בין ישראל לחמאס. כיום, אנו מחפים על אוזלת היד של המצרים בחצי האי סיני וסמוך לציר פילדלפי.
שיטה: הפיתרון לשיקום הרצועה ואיכות החיים בה, קיים כעת כהזדמנות חד פעמית לכל הצדדים: בנייה מחדש של הרצועה והפיכתה עבור תושביה לחבל ארץ שראוי לחיות בו. מימון לכך בשיעור של 5 מיליארד דולר ומחויבות יישום של 75 מדינות – מונח על השולחן, כמבצע גלובלי נדיר. זהו מבצע רחב היקף במימון נדיב שהובטח כבר. המבצע יוצר הזדמנות עסקית להרבה חברות ועובדים בתקופת שפל זו. להערכתי, אם המבצע יצא לדרך, בפיקוח בינלאומי, יגדל הסיכוי להקטנת החיכוך בין תושבי הרצועה ומנהיגיה לבין מדינת ישראל. הוא גם יביא תועלת לאזור כולו.
ג. הסכם השלום עם סוריה – ישראל תודיע ותפרסם לשליטי סוריה ולגורמים המלווים את המשא-ומתן (ארה"ב, האיחוד האירופאי ועוד) את ההתניות של ישראל לשיחות שלום עם סוריה. סוריה נחשבת בעיננו, ובעיני מדינות מערביות נוספות, כעבריין מועד שפועל בדרכי טרור כדי לבצע את מדיניותו. עבריין מועד חייב להוכיח תחילה את כוונותיו הטובות ואין עושים עמו ניסיונות. הוכחת הכוונות הטובות דורשת תקופת מעבר של 10 שנים בה נדרש מסוריה לעבור שני תהליכים: תהליך הכרה בישראל והפסקת האירוח של גורמים עוינים לישראל בתמורה להיפתחות לעולם המודרני; ולתהליך שיתוף פעולה אזורי, כלכלי בעיקרו, עם העולם המערבי ואח"כ עם ישראל.
נצרות הביטחון שלנו עם סוריה יהיו בעיקרן כלכליות ואולי גם תרבותיות בהמשך. אם יתברר במהלך התקופה כי המשטר הסורי יכול להשתנות, ושכדאי לו לשדרג את כלכלתו בסיוע בינלאומי, יהיה מקום לשנות את הגישה החשדנית שלנו כלפיו ולתכנן פתרון קבע מתמשך לגבי רמת הגולן. השתתת הגישה לסוריה על הפן הכלכלי תחילה יוצרת הזדמנות כלכלית נוספת לעבודות תשתית, והזדמנויות תעסוקה לחברות רבות ולתושבי האזור.
הלוגיקה לשלוש הבעיות פשוטה. נדרש מנהיג שידע לשכנע ידידים ויריבים כי לכל בעיה ישנה אלטרנטיבה נאותה. למותר לציין שניתן למצוא פתרונות דומים גם לבעיות פנימיות בישראל שאנו מדשדשים בהן במשך שנים, מבלי יכולת לקבל החלטה ובעיקר ללא יכולת לבצע בעיתוי הנכון את ה"דבר הנכון".
היש לנו מנהיג כזה?