לפני מספר חודשים הגיעה לחדר המיון של המרכז הרפואי הלל יפה חיילת צעירה שסבלה מבחילות והקאות, כאבי בטן קשים וחולשה שנבעה מכך שלא הצליחה לאכול או לשתות בצורה מסודרת ותקינה במשך מספר ימים.
בתשאול שבוצע על-ידי הרופא הסתבר, כי על-מנת להקל על כאבי הבטן, נטלה החיילת תרופה נוגדת דלקת שקנתה ברשת הפארם המקומית. החיילת שסבלה גם מיתר לחץ דם ומבצקות, אובחנה כחולה באי ספיקת כליות חריפה, כתוצאה מנטילת התרופות נוגדות הדלקת שנטלה.
מקרה דומה התרחש אצל בחור צעיר, העוסק בפיתוח גוף, שנטל כדורים נגד כאבים במשך מספר ימים עקב כאבי שרירים מהם סבל. גם הוא הגיע לבית החולים עם תלונות דומות לאלו של החיילת. בביופסיה שנלקחה מהכליה, אובחנה פגיעה כליתית משמעותית, שאף דרשה טיפול קצר בסטרואידים (על-מנת להאיץ את ההחלמה).
בשני המקרים שתוארו, חזר תפקוד הכליה לנורמה. עם זאת, על שני המטופלים נאסר חד-משמעית ליטול בעתיד משככי כאבים מקבוצות התרופות נוגדות הדלקת.
הסיבה המרכזית - אדם אשר פיתח אי ספיקת כליה חריפה מסיבה כלשהי, נמצא כבר בסיכון מוגבר לפתח מחלת כליה בעתיד. בשני המקרים, התרופות נוגדות הדלקת גרמו לכשל הכליה ולכן נטילה חוזרת שלהן, גם במינון קטן, עלולה לגרום שוב לפגיעה בכליה.
שני המקרים הללו מסבירים בצורה הפשטנית ביותר את הבעייתיות הכרוכה בשימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן מכילות סטרואידים כתכשיר נגד כאבים, שימוש שהוא נפוץ ביותר. חלק מהתרופות אלה ניתנות לרכישה ברשתות הפארם ללא מרשם רופא (נקסין, נורופן, אדוויל, וולטרן) וחלקן ניתנות רק על-ידי מרשם רופא, אך גם הן נפוצות מאוד (ארקוקסיה, אתופן).
הגם שתכשירים אלו יעילים ובדרך-כלל בטוחים לשימוש, חשוב מאוד להבין ששימוש בלתי מבוקר או מתאים בהן עלול להיות כרוך בתופעות לוואי קשות. אחת מתופעות הלוואי הקשות ביותר הינה פגיעה כליתית מסוגי שונים, פגיעה שעלולה להתבטא באחת מהתסמונות הבאות: אי ספיקת כליה חריפה, הפרשה של חלבון בשתן, אגירת מים, יתר לחץ דם ושינויים ברמות המלחים בדם.
ידוע על מספר מנגנונים שונים המביאים לפגיעות אלה. לדוגמא: שינויים בזרימת הדם בכליה המביאים לאי ספיקת כליה חריפה; פגיעה על-רקע תגובה של מערכת החיסון; פגיעה הנובעת משינויים בהורמונים שונים המשפיעים על הכליה ותיפקודה.
הפגיעה הכליתית בחלקה הינה תגובה של רגישות יתר של המטופל לתכשירים אלה. פגיעה זו אינה ניתנת לחיזוי מראש. אולם, בחלקה האחר, הפגיעה הכליתית הינה צפויה דווקא בגלל קיומם של גורמי סיכון. מכאן שהסיכוי לפגיעה בכליה תלוי גם במינון וגם במשך הזמן של נטילת תכשירים אלה.