כבר בדקות הראשונות של ממשלת הימין, דאג אביגדור ליברמן שהיא תחל את דרכה ברגל שמאל. שריקת הפתיחה הצורמת של שר החוץ, על מותו של תהליך אנאפוליס, והופעתו הקומיסרית בטקס חילופי השרים לביטחון-פנים, נועדו להפגין, בפני מי ששכח, מאיפה באמת משתין הדג.
אבן הנגף של אביגדור ליברמן, במגרשו הביתי של בנימין נתניהו, הייתה אומנם צפויה מראש. אלא שאיש לא שיער את הבקעתו של שער עצמי כבר בשלב מוקדם כל כך - שער שהותיר אחריו שריקות-בוז הן מצד אלה הניצבים עם איווט על מגרשו, והן מצד אלה שמחוצה לו. השריקות האלה הידהדו, בקול רעש אדיר, בכל אשר נשא אותן הרוח.
פעם נוספת נועדה הפגנת הכוחניות של ליברמן להמחיש למתנגדיו, כי לא חשוב מה יאמר העולם - חשוב מה תעשה ישראל. אלא שבידודה העצמי של המדינה, בבחינת אני ואפסי עוד, כמוה כהליכה עם הראש בקיר ומאפיינת כל מי שלוקה במגלומניה. סופה של הליכה עיקשת שכזו, שהיא מנגחת, בבומרנג, את בעליה.
מלבד הפגנת כוחניות ריקנית לשמה, יש בדבריו של ליברמן גם סילוף המציאות. שלא כהצהרתו, הליך אנאפוליס נחתם, כדת וכדין, ואילו הסכם אוסלו, על כל שלביו, התקבל, בשעתו, אפילו על-ידי נתניהו עצמו. לא זו בלבד שההסכם הזה לא המיט על ישראל אסון - הוא אף העלה את קרנה בעיני העולם.
רוח בולשביקית
בקהיליה הבינלאומית כבר הצליחו דבריו הבוטים והמסולפים של ליברמן לעשות את הרע שלהם. נציגיה לא היססו להודיע, באורח חד-משמעי, כי יימנעו להבא מכל מגע ישיר עם שר החוץ הישראלי ומשרדו ויעשו כל שיינתן להם כדי לעקוף אותו. איווט, שעדיין לא השכיל להשתחרר ממשב הרוח הבולשביקי של ארץ-מוצאו, מבקש עכשיו להעתיק אותו גם לכאן, ולדרוס בדרכו כל מי שאיננו לרוחו.
זו גם דרכו של ליברמן במגרשו הביתי. נבצר להסביר מה טעם מצא שר החוץ להפגין נוכחות בטקס חילופי-שרים דווקא במשרד שאיננו בתחומו, במיוחד כשמדובר בעניינים רגישים כל כך, כמו חקירות שעוד נכונו לו בו. אין זאת כי בעשותו כן, רצה ליברמן להפגין כי הוא, עדיין, קומיסר לכל דבר, בתקווה שהרמז יובן, כמובן, לכל מי ששכח.
את כל הליברמניפולציות האלה, מבית ומחוץ, צריך לרסן בהקדם, בטרם יהיה מאוחר מדי, אף כי הנזק, שכבר נגרם על-ידי בעליהן, הוא כמעט בלתי הפיך. "מודוס ויוונדי", הנצפה בעולם מישראל ביחסיה עם הפלשתינים ומדינות ערב, הוא אלף-בית בתורת הדיפלומטיה, גם אם נפשו של שר החוץ כבר נקעה מזמן ממנו; ואילו קורטוב של אתיקה וטקטיקה מינימלית בוודאי שלא היה מזיק למי שמצוי בעובייה של חקירה משטרתית ארוכה ומסועפת, גם אם אלה זרות לו כל כך.