ברק אובמה החליט עם כניסתו לתפקידו כנשיא ארצות-הברית, שהעם האמריקני, שבחרו לנשיאו, הסמיכו לשנות את המדיניות, שנקטו קודמו במיוחד וקודמיו ככלל. כרגע הוא כבר ביטל בצווים נשיאותיים (Executive Orders) כמה החלטות של קודמיו, והורה לבדוק מחדש כמה עקרונות מדיניות. וזה נכון וטוב - כך עובדת הדמוקרטיה. המועמד מבטיח לבוחריו הרים וגבעות, ועושה מעשים, שייראו כאילו הוא מתכוון לממש את הבטחותיו, שהביאוהו לכיסא.
ואילו במדינתו - הבוחר שלח את מדינאי אוסלו הביתה, והצביע ברוב גדול (לא בפעם הראשונה) בעד מדיניות אחרת. אריאל שרון וחבר הרמאים, שהלכו עימו ובדרכו, לקחו את המנדט, והחליטו, שרצון הבוחר אינו מעניין אותם כלל. כיוון שהבוחר היה מספיק מטומטם לבחור בהם - למרות שחיתותם הידועה (או בגלל בטלנות יריביהם) - עכשיו הם רשאים לתעתע בו, ולעוות את רצונו.
האוסלואידים ההזויים, שהמיטו על המדינה אסונות נוראיים, ראו לפתע עדנה דווקא כשהבוחר בעט אותם לפאתי הבימה הציבורית. את מלאכתם הבזויה עושים דווקא "נסיכים" בעלי הדר, ששכחו כבר מזמן את מקורותיהם. לא אזכיר מי הוריהם של הקולניים בחסידי "שתי מדינות לשני עמים" - כדי לא לפגוע בזכרם. ובכל זאת, אי-אפשר לפקוד עליהם את עוונות בניהם, שסטו וסרחו, וחלקם גם הסתבכו לא-מעט בחקירות משטרה. וזו מעולם לא הייתה דרך אבותיהם...
בתחילת חודש פברואר 2009 פסק הבוחר הישראלי, כי המריונטה של ראובן אדלר ושל אייל ארד תעוף לקרן זווית, כמו ציפור. שוב הראה הבוחר, כי הוא ימני, יהודי ויש לו גוון דתי. שיטת הבחירות לא הצליחה לשבש הפעם את רצון הבוחר (כבר היו דברים מעולם...). אומנם הבוחר נתן הרבה מנדטים לקדימה, אך לא התכוון להפקיד בידיה את ראשות הממשלה - למרות התיימרותה של ציפי לבני. אחרי כל כך הרבה מחדלים ואסונות, שהנחילה לנו קדימה - כולל כמה מתרומתה האישית של לבני - ראוי שזו תתחבא בפינתה (למרות שדי אהבתי, שטרחה להזכיר בנאומה לאהוד ברק את מקורות כספיו ואת שאר מעלליו ולשר הרצוג את שתיקותיו. מעניין מי כתב לה את הנאום? איני מאמין, שהיבשושית שפיצר מסוגלת לשמץ של יצירתיות כלל).
אותו הדבר לגבי מפלגת "העבודה", שלמרות מאמצים רבים (כולל הצגת כאילו-מלחמה לצורך תעמולת הבחירות) - לא נותר ממנה דבר, אלא רק ערימה של שברים ושל חלומות מנופצים. אלא ש"העבודה" ומרצ מחזיקות בשיא העולמי לתקשורת על לא-כלום - כיוון שהן מייצגות את הזיות העלית הישראלית.
הזרמים התת-קרקעיים, שקובעים את הדמוגרפיה הישראלית (ובעקבותיה - את הפוליטיקה הישראלית), אינם לרוחה של העלית הישראלית. היא רוצה כאן מדינת כל-אזרחיה, שתמלא את אסמי העלית בר. אם צריכים בשביל זה לכופף את רצון הבוחר - לא נורא.
לכן הדגישה העיתונות הישראלית את התגובה הבינלאומית למינוי ליברמן לשר החוץ - כפי שניסתה להלך אימים על הבוחר, שרק מדיניות של כניעה ושל התרפסות תתקבל בעיני העולם. כאילו במקומות אחרים אין מחליפים שלטון ומדיניות מדי פעם - ובעיקר, כשקרסו, והוכיחו שאינם מתאימים עוד.
הדמוקרטיה מתבררת כגמישה למדי כשצריכים. היא מכה באויבי העלית, ואינה מגינה עליהם - כמו בכל רפובליקת בננות תקינה בעולם השלישי. מעניין לשמוע את דַברי הדמוקרטיה כשהם מסבירים - בנוסח יצחק בן-אהרן, הבולשביק הידוע, מאי 1977 - שהעם טעה. כלומר, רק אם היה בוחר באודים העשנים מבית-מדרשנו, הוא היה צודק. וזה חוט השני בכל הפרשנויות ובסיקור המשא-ומתן הקואליציוני. רק לנו יש מומחים, שיודעים מה צריך לעשות (אם זה נכון - אתמהה - כיצד הידרדרנו למצבנו הביש?!); ורק אנשינו יכולים להוציא את עגלת המדינה מהבוץ, שתקעו אותה לתוכו. שר לענייני לא-חשוב-מה - רק משלנו. כל מועמד אחר נחות ומזיק.
ואילו אנחנו מכירים את כל הגדולים ואת כל המומחים, שהתקשורת מתמוגגת מאיתם (כעת הם מופיעים בה כפרשנים אובייקטיביים). בקיצור - אין למה להתגעגע ואין למי... ולא נזכיר שמות. את רובם כבר ראינו, ומנחת זרועם וממחדליהם כבר נהנינו די והותר.
התקשורת - בשירות העלית המובסת - מנסה להלך אימים עלינו ועל ממשלת נתניהו, כדי שלא תעז להיסוג מדרך העוועים, שהתוותה לה. העולם נדהם, מספרים לנו, שישראל מנסה לתקן כיוון, ואינה מוכנה לדהור סתם כך על ציר באנקט אל התוהו, שהזו כמה ממנהיגינו בעבר. וכמו תמיד, מנסה לגייס תמיכה בקרב הגויים, כדי להחזיר את העגלה למסלולה השגוי, או למנוע ממנה לחרוג ממנו.
כך גם היה בשנת 1977. העלית הצליחה להטיל מורא על מנחם בגין ועל הליכוד, שעלה לשלטון לאחר כחמישה עשורים של הגמוניה של מפא"י, שחיבלה בכל, בהנהיגה שלטון מושחת ותרבות פוליטית מעוותת, שהנציחה את שלטונה. בגין ואנשיו לא הצליחו להבין את גודל השעה ואת ההזדמנות ההיסטורית לתקן את עיוותי המשטר - בחינוך, בכלכלה, במשטר, בשפיטה, בביטחון, במדיניות, בתרבות ובשירות הציבורי. המדינה ייחלה לשינוי מהותי, אך שלטון הליכוד, אנשי הליכוד, לא העזו לתפוס את השור בקרניו, ולא יזמו תיקון מהותי בסדרי העניינים. כך, הוחמץ סיכוי אדיר, שאולי לא ישוב עוד, לתקן את עיוותי המשטר, שרק פרחו בחסותה של העלית - גם תחת שלטון הליכוד.