האומנם הכהן מכפר?
בפרשת תזריע, ויקרא פרק י"ב, פסוק ח', נאמר כי היולדת מיטהרת בהביאה קורבן, ואז, כמאמר הכתוב - "וכיפר עליה הכהן, וטהרה".
הרמב"ם מתייחס לכך במורה הנבוכים חלק שלישי פרק מ"ה, ומסביר כי מטרת הדינים הדנים בהתנהלות הכהן בבית המקדש היא להשרות אוירה נעימה ותחושה ראויה של כבוד ויראת קודש בין כותלי בית המקדש, ולמען השגת מטרה חשובה זו - באים תיאורי בגדי השרד, פירוטי הבשמים, כמו גם התיאור "וכיפר עליה הכהן".
ואין הכהן מכפר כלל.
ובלשון הרמב"ם שם:
"וכן עוד לרוממות הבית רומם כבוד עבדיו, ונתייחדו הכוהנים והלוויים, ונעשה לכוהנים הלבוש היותר נכבד נאה ויאה, בגדי קודש לכבוד ולתפארת, ושלא ישמש בעבודה בעל מום בלבד, אלא אף הכיעורים פוסלים בכוהנים כמו שנתבאר בדיני מצווה זו, לפי שאין האדם מכובד אצל ההמון בצורתו האמיתית. אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו, והמטרה רוממות שתהא לבית הזה ומשרתיו אצל הכול.
אבל בן לוי שאינו מקריב ואין לחשוב עליו שהוא מכפר עוונות כפי שנאמר בכוהנים "וכיפר עליו", "וכיפר עליה", אלא המטרה בליווי אמירת השיר בלבד, הרי הוא נפסל בקול, כי גם מטרת השיר התפעלות הנפשות לאותם הדברים, ואין הנפש מתפעלת אלא לנעימות הערבות, גם עם הכלים, כפי שהיה הדבר במקדש תמיד".
תפקיד הכהן אינו להשפיע על ה' על-מנת שיקבל את בקשת הקהל ויכפר על החטאים, אלא
לעורר אצל הקהל התרומות רוח, על-מנת שבקשת הכפרה תהיה יותר נאותה, מעומק הלב ונבכי הנפש, בקשה טהורה, כנה ואמיתית.
האומנם הכהן מטהר?
בהמשך, בפרשת מצורע, מופקד הכהן לפי פשוטו של פסוק על פעולת האבחנה בין טהור לטמא. הכהן רואה ובוחן את הנגע וקובע בסמכותו שניתנה לו האם טהור הוא אם טמא.
על כך טוען הרלב"ג בפירושו לתורה:
"השורש הראשון הוא שטומאת הנגע וטהרתו תלויה בכהן, שנאמר: "וטיהרו הכהן", "וטמאו הכהן". ואולם ראייתו אפשר בישראל, שהרי אמר בפרשת שופטים "כי ייפלא ממך דבר למשפט... ובין נגע לנגע וגו', ובאת אל הכוהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" - מגיד שישראל יכול לראות הנגע להוציא משפטו לאור".
הבדיקה המקצועית, הקובעת האם הנגע עודנו קיים (בעור, בכלי, בבית) או שחלף והמקום שהיה נגוע הוא כבר טהור - יכול שייעשה על-ידי מי שאינו כהן כלל, אלא מומחה מבני ישראל, ואילו
הקביעה ההלכתית - המסתמכת על המומחיות - היא אשר תהיה מאת הכהן.