שבחים רבים נאמרו על התוכנית הכלכלית החדשה ואף נכתב כי "במובנים רבים היא נועזת יותר מהתוכניות של ראשי ממשלה במדינות אחרות". עוד נאמר כי מר נתניהו למד משגיאותיו בעבר: אז לא התחשב מספיק בשכבות החלשות. ובכן, בואו נראה אם יש חדש תחת השמש...
עיון בתהליך יישומה חושף פגמים משמעותיים ביותר, כאלה המעקרים את האלמנטים החיוביים בה.
בסופו של דבר ייצא כי הנהנים מהתוכנית יהיו אילי-ההון, עסקים עתירי ממון והבנקים.
נתייחס להלן לשני מרכיבים מרכזיים של התוכנית הכלכלית החדשה.
1.
"ביטול 'המונופול' של מינהל מקרקעי ישראל", במטרה להגדיל את היצע הקרקעות ולהוזיל על-ידי כך את מחירי הקרקעות. הגדלת ההיצע ופישוט תהליך המכירה, כך מניחה התוכנית, יסירו את החסם שעמד עד כה בפני השקעות זרות בנדל"ן בארץ, יוזילו גם את הדירות לזוגות צעירים ויצמצמו את תופעת ההשתלטות הבלתי-חוקית על קרקעות המדינה.
בפועל, הגדלת היצע הקרקעות והוזלתן בעקבות כך, תביא לרכישת1 מלאי קרקעות מוזלות, על-ידי כרישי נדל"ן וחברות מבוססות. קרי, חברות שלמרות המיתון מסוגלות להשקיע ממשאביהן או לגייס הון זול. מרגע רכישת הקרקע ועד להכנת תוכניות בנייה מפורטות ואישורן, תחלופנה כשנתיים... אלה שנתיים שבהן הגדלת מלאי הקרקעות לבנייה, אינה תורמת לגידול במספר מקומות התעסוקה בענף הבנייה. המבנים שייבנו על קרקעות אלה יוצעו למכירה כנראה רק בעוד כ-3 שנים ויותר, כלומר: לאחר תום המיתון. אין ספק
כי אז, יימכרו הנכסים שייבנו על הקרקעות הללו, במחירי שוק מפולפלים, התואמים למשק צומח, שיצא מהמיתון. את הרווח הנוסף ישלשלו כרישי הנדל"ן, לכיסיהם.
סיכון נוסף בהוצאת הקרקעות מידי המינהל ופישוט הליך המכירה למשקיעים זרים
טמון באפשרות השתלטות חוקית לכאורה, של גורמים זרים ועוינים, על קרקעות המדינה (למשל, באמצעות חברות-בת או אנשי-קש). לא יהיה למדינה כל אמצעי למנוע רכישת קרקעות בדרך זו על-ידי שייח'ים סעודים למשל... שלא לדבר על גורמי טרור או גורמים פליליים שיבצעו רכישות נדל"ן בארץ באמצעות גורם שלישי.
2.
בתחום הפיננסי, התוכנית "אינה מתמקדת בפיזור כספי הציבור בין המוסדות הפיננסיים... אלא ברפורמות, לצד הגדלה באשראי, אך ללא התערבות במגזר הפיננסי ובמגזר העסקי.
בתוך ימים תוכפל מכסת הערבויות מ-6 ל-12 מיליארדי שקלים, אך הבנקים יוכלו לנצל את הערבויות לפי ראות עיניהם". האוצר מניח כי כתוצאה מכך יגדילו הבנקים את האשראי למשקי בית ולעסקים קטנים ובינוניים שאינם מצליחים לקבל אשראי כיום, גם אם הוא "לא יתערב בשום צורה בשיקולי הבנקים בהקצאת האשראי".
למעשה,
הגדלת מכסת הערבויות ללא אמצעי התערבות מצד האוצר, תביא להמשך הגדלת רווחי הבנקים על-חשבון המדינה והציבור גם יחד. נבהיר זאת: כאשר נגיד בנק ישראל הפחית שוב ושוב, בחודשים שחלפו, את הריבית לבנקים, הוא הניח שהבנקים יוזילו במקביל את הריבית שהם גובים מלקוחותיהם. הנגיד קיווה לעודד על-ידי כך את הבנקים להגדיל את האשראי ללקוחותיהם הפרטיים והעסקיים ולתרום לצמיחת הביקושים והתוצר. אך הבנקים שמרו את ההטבה לעצמם... תוך שהם מגדילים את רווחיהם באמצעות הגדלת הפער בין הריבית שקבע בנק ישראל לבין הריבית שהם גבו מלקוחותיהם.
ניתן להניח בסבירות גבוהה מאוד כי גורלה של תוספת הערבויות תהיה זהה: הבנקים ינצלו אותה להגדלת רווחיהם. קיים סיכוי גבוה שהבנקים יעדיפו להשקיע סכומים גדולים אלה ש'נפלו עליהם כמתנה משמים' בהשקעות בעלות פוטנציאל רווח גבוה, ולא בהגדלת האשראי ללקוחות פרטיים קשי-יום וגם לא לעסקים קטנים ובינוניים הסובלים ממחנק-אשראי וממחסור במזומנים.
אולי למעצבי התוכנית הכלכלית היו כוונות טובות, אך המצב מזכיר את הפתגם כי הדרך לגיהנם רצופה בכוונות טובות.