מר ניר ברקת טוען כי הכפיל את תקציב התרבות, אני מאמינה לו, אלא שאיני חשה בשום הבדל בהיצע התרבותי, לא בכמות ולא באיכות. עדיין היצע התרבות הנגיש לתושבי ירושלים החילוניים הוא מגוחך, זעיר ובלתי משמעותי כמעט.
נבצר ממני להבין, כיצד זה נבנתה שכונה חילונית בצמוד לבית הכרם, ותוך כמה שנים הולכת ומתיישבת בה אוכלוסיה דתית, הדורשת ואף מקבלת, בדיוק את אותם מבנים המשמשים אוכלוסיה דתית אשר בגינם עזבנו - רוב חילוני ירושלים - את שכונותינו האחרות, דהיינו: מקווה, ועוד בית כנסת, והרי אין דרך טובה מזו לאותת לחרדי העיר, הנוגסים בה בכל חלקה טובה, בואו, בואו בהמוניכם. יתרה מזו, לא נתפלא אם בעוד שנים ספורות יסגרו לנו - החילונים - כבישים בשבת ברמת בית הכרם! רק חכו בסבלנות.
גם התירוצים אשר השמיע מר ברקת באוזני דן קושמרו מן הערוץ השני, כי כאשר נכנס לתפקידו הסתבר לו כי אין כלל תוכניות הקשורות לרכבת הקלה, לא ממש משכנעות, כי הרי מר ברקת היה חבר במועצת העיר ולא נחת אלינו היישר ממשרדי ההייטק שלו.
אך השאלה היא מהו הדבר הבא העומד מחר בבוקר להשתנות בעירי מלבד הריסת בתים בעיר המזרחית (100! וואוו איזה הישג) אשר ישרת את צרכי החילוניים לשם שינוי ולא רק את חרדי העיר, אשר אינם משלמים בחלקם הגדול ארנונה, לא מכירים במדינה הציונית, אך נהנים מטוב לבו ומהליברליות הנאורה של מר ברקת כלפיהם.
בקיצור, נחכה עוד ששה חודשים, ותוך כדי ציפייה לבאות תעזובנה עוד משפחות את עיר בירתנו. ובל נשלה עצמנו, לא מדובר רק בצעירים הבורחים מירושלים, משפחות באמצע חייהן, מבוססות, עוזבות בזו אחר זו את העיר למען איכות חיים חילונית חופשית ותרבותית.
כפי שהמצב נראה כרגע, שוקע לו ניר ברקת בתוך התירוצים הבירוקרטיים על-מנת להדוף את טענות המיואשים למיניהם והמה, לא מעטים. ולכן, ניר ברקת, הפשל נא שרוולים והתחל להצדיק את בחירתך, ירושלים אולי נצחית היא - אך סבלנותנו לא.