אם אשכחך נכבה, תשכח ימיני

עד שאסור יהיה לציין את הנכבה (האסון של הפלשתינים) בלי לשבת שלוש שנים בבית הסוהר, בואו נדבר על הנכבה בלי הפסקה. בואו נלמד את קורות הימים ההם שבהם שונו פני הארץ הזאת ללא היכר. בואו נלמד את ההיסטוריה של הפצע המדמם הזה של הקונפליקט הציוני-פלשתיני כאן בארץ. בואו ונראה למה הסכסוך הזה אינו פתיר; למה עשרות ועידות שלום, הסכמים, נסיעות לוושינגטון לא הועילו. למה כל המלחמות האיומות שהיו כאן לא פתרו דבר; למה נכונו לנו ולדורות הבאים אחרינו עוד ועוד הרג ומלחמות; למה אין לנו תקווה ולא עתיד. כי הכל טמון בעבר. הכל ישנו כאן מסביבנו ובידיים של כולנו. יהודים וערבים. הצעת החוק של ממשלת ישראל הבאה לאסור על זכר הנכבה, רק מוכיחה כמה העבר חשוב. ממשלות אינן אוסרות דברים חסרי חשיבות. חוקים אינם מוצעים לשווא. זכר הנכבה הוא דבר מרכזי ומכונן בארץ הזו לערבים וליהודים כאחד, בצורה שונה וגם בצורה דומה. לאסור על הזכרון היא דרך ידועה של משטרים אפלים ביותר. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לשרוף את הספרים המספרים את הסיפור האסור, והם לא מעטים גם בעברית. הזכרון המשותף של האסון שירד על הארץ בשנת 1948 ושגרם לכל מי שגרו פה אז שינוי יסודי ומרכזי בחייהם, לא מרפה מאיתנו. גם אלו שחגגו וחוגגים את הקמת מדינת ישראל בשנה ההיא, יודעים/ות היטב מה הוא מחיר הדמים שקיומה גבה מאיתנו לאורך השנים. יתרה מזה, כל המתים לדורותיהם יודעים גם הם שקורבנם היה לשווא. המלחמה לא נפסקה ולא נגמרה. היא לא יכולה להגמר, בדיוק משום שההיסטוריה מחולקת בין "הם" ל"אנחנו". הממשלה רוצה להפטר מההיסטוריה הזו ובכח הזרוע, אבל המציאות היא הפוכה. הצעת החוק של הממשלה בדבר איסור ציון אסון הנכבה מוכיחה לנו היטב שאין דבר חשוב יותר מהזכרון הזה של הנכבה, של מה שקרה כאן בשנת 1948. רק אירוע חשוב ומכונן יכול להביא ממשלה שלמה עם שניים-שלושה מתנגדים בתוכה להחליט למחוק אותו מן הזכרון. ואכן צודקת הממשלה; זכר הנכבה והמשמעות שלה בחיינו הוא חשוב ומרכזי. זהו אירוע מרכזי שהיה בעבר ולכן הוא גם חשוב כל כך לעתיד. שם, במה שקרה בשנה ההיא ועד היום, יושב לב הסכסוך ומן הסתם גם פתרונו. לאלה מאיתנו המעוניינים/ות באמת ובתמים לחיות יחדיו ובשלום כדאי לצאת וללמוד את זכר הנכבה. ללכת בשדות ולראות את מה שנותר מן הכפרים שהיו כאן בשנת 1948. ללכת בערים ולראות את הבתים והרחובות של תרבות שלמה שהייתה ואיננה. הלימוד הזה שאותו עושה ומקדמת עמותת 'זוכרות' הוא תהליך מרפא. איתו ודרכו נוכל אולי להתחיל תהליך של פיוס והחלמה. אבל עכשו עלינו למהר, לפני שהכנסת תאשר את הצעת הממשלה האוילית והמרושעת הזאת אנחנו יכולים/ות לדבר את הנכבה ללא הפסקה וללא סכנה. בינתיים לא יקחו אותנו לבית הסוהר, אז בואו ננצל את ההזדמנות. אולי הממשלה תבין בינתיים כמה איסורים על ההיסטוריה אינם אפשריים ואינם מועילים ונוכל להתחיל בתהליך אמיתי של פיוס ושלום.