בצוק העיתים עושות רבות מהמסעדות שמיניות באוויר כדי שלא לאבד את לקוחותיהן המסורים. לצורך העניין הן מרכיבות תפריט מותאם למצב ובד בבד גם מיישרות מחירים.
אחת מאלה היא "טאבולה" הוותיקה שבהרצליה פיתוח (הנשיא 75) - מסעדה איטלקית מעוצבת היטב, כיד רוחה הטובה של בעליה, הארכיטקטית דפנה ברגר. בהכירנו את המסעדה מאז לידתה, חזרנו אליה, בחלוף זמן רב, כדי לתהות על קנקנה בימים טרופים אלה.
מה שהעלינו, לא בישר טובות. התפריט, ששונה כמעט לבלי הכר, איבד מצביונו המיוחד בימיו הטובים. באותם ימים הקפיד בעליה הדרום-אמריקני לשעבר, אלכס גורדון, על רמה גבוהה של גורמה - סינתזה מוצלחת של מעדנים איטלקיים וארגנטינאיים, רק שמאלה, למרבה הצער, לא נותר עוד זכר.
אחד מהתפריטים החדשים של "טאבולה" מתהדר במאכלים מן המטבח הצפון-איטלקי, אלא שלא מיניה ולא מקצתיה. אפילו התפריט הסטנדרטי החדש נעדר מן הפסטות הטובות, הבשרים המשובחים והקינוחים הפיקנטיים של פעם.
עייף וכבד
לאחר היסוסים החלטנו ללכת על התפריט הסטנדרטי. הזמנו כבדי-עוף ביין, בתוספת אורז. המנה הייתה תפלה לחלוטין: הכבד היה עייף וחסר-טעם. היין, מן הסתם, נותר בבקבוק שבמטבח, ואפילו האורז לא הוסיף למנה כבוד. גם פילה הבקר (300 גרם), שהזמינה בת הזוג, לא הדליק אותה, בלשון המעטה. כארגנטינאית במוצאה הוא לא הזכיר לה במאומה את ה"לומיטו" הארגנטינאי העסיסי, שהיה בעבר תפארתה של "טאבולה". "לומיטו", שהוא פילה הבקר במיטבו, טרי ועסיסי, התחפש הפעם, אללי, לבשר קפוא ויבש, שהוגש, על-פי בקשת הגברת, בדרגת מדיום-וול. עם זאת הייתה מחית תפוחי האדמה, שלצידו, טעימה למדי.
בימיה הטובים של "טאבולה" הוגשה לשולחן, כספתח, פוגצה חמה ופריכה. על התחליף העכשווי, לחמניות מן השורה, פשוט החלטנו לפסוח. גם הקינוח לא הצליח להציל את המצב: שני כדורי גלידת-סורבה, שאמורים היו להזכיר טעמי תות וקוקוס. כמו המנות העיקריות הם הוגשו, ללא שום יצירתיות, בשני גביעים נפרדים, כפי שמגישים בבית-מלון עייף. אבל, מעל לכל, הם לא הזכירו במאומה לא את טעם התות ולא את טעם הקוקוס. רק צבעיהם היו, מן הסתם, עדים אילמים לקיומם.
נחמה פורתא מצאנו בבקבוק-סודה "סן פלגרינו" ובאספרסו כפול - שני העדים היחידים לתוצרת-איטליה. שילמנו 250 שקל, כולל תשר לשירות אדיב, ופינטזנו על "טאבולה" של פעם, עם הניוקי האיטלקי ברוטב פסטו, עם בשר הלומיטו הארגנטינאי במיטבו, ועם האלמנדרטו - מעדן קינוח השקדים הקפוא, ברוטב-שוקולד, שהיה ייחודי כל כך ל"טאבולה". הו, כמה חבל על דאובדן!