אילו אני בנימין נתניהו אלה הדברים שהייתי משמיע באוזני נשיא ארה"ב, העולם הערבי וכמובן באוזניהם של אזרחי ישראל.
בני עמי,
היום אני בא להציג בפניכם, כאן, במרכז הקרוי על שם עושי השלום האמיצים מנחם בגין ואנואר סאדאת, במדויק וללא סיסמאות מעורפלות, את עיקרי מדיניותי בכל מה שקשור בקיומנו כאן, במולדתנו ההיסטורית, קיום לנצח נצחים. וכדי שלא לבזבז את תשומת לבכם אתחיל בעיקר.
רבים וטובים בציבוריות הישראלי, וגם בתקשורת, טוענים ממש בלהט אמונה עמוק, כי כל בעיותינו ייפתרו, ממש בהרף עין, אם רק אשמיע ארבע מילות קסם: "שתי מדינות לשני עמים". ואני אומר לכם כי כל מי שטוען טענה כזו - מנסה להטעות אתכם ולמכור לכם סיסמאות שאין מאחוריהן לא דבר ולא חצי דבר.
כדי שלא תוטמע בתודעת העולם אי-ההבנה הזו, ההטעיה הזו, אציג את העובדות כהווייתן:
ביום 25.5.03 דנה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון במה שכונה "מפת הדרכים", ולאחר דיון קיבלה את ההחלטה הבאה, ואני מצטט: "על יסוד הודעת הממשל האמריקני מיום 23.5.03, בה התחייבה ארה"ב לטפל בהערות ישראל ל'מפת הדרכים', ברצינות ובאופן מלא, אגב יישום המפה, הודיע ראש הממשלה, כי ישראל מסכימה לקבל את הצעדים המוגדרים ב"מפת הדרכים". באותו יום הבהירה הממשלה גם את עמדתה הנחרצת בסוגיית הפליטים, ושוב אני מצטט: "במהלך התהליך המדיני ולאחריו, המענה לסוגיית הפליטים לא יכלול כניסתם ויישובם בתחומי מדינת ישראל".
כדי להבין מהי, בעצם, "מפת הדרכים" המדוברת, ראוי להזכיר כי מדובר בתוכנית תלת-שלבית.
בשלב א' - אמורים הפלשתינים להנהיג רפורמות שלטוניות, כולל בחירות למוסדותיהם הפוליטיים, להיאבק בטרור, ולהכין תשתית למדינה בת-קיימא. ישראל תיסוג לעמדות שהחזיקה בהן לפני האינתיפאדה, תפרק את ההתנחלויות שהוקמו מאז מרס 2001 ותפסיק כל בנייה של ההתנחלויות ובתוכן.
בשלב ב' - תקום מדינה פלשתינית בגבולות ארעיים וועידה בינלאומית תיתן לה גיבוי. כמו-כן יועמקו התהליכים שהחלו בשלב הראשון, כולל הנסיגה הישראלית.
בשלב ג' - תכונס ועידה בינלאומית שנייה ויושג הסכם קבע בין ישראל לפלשתינים. התהליכים שבוצעו בשלבים הקודמים יורחבו וייחתם הסכם שלום בין ישראל לכל מדינות ערב.
מטרתה האמיתית של "מפת הדרכים" הייתה להתקדם תוך צעדים הדדיים של שני הצדדים בתחום הביטחון והכלכלה, בתחום ההומניטארי ובתחום הקמת המוסדות, תחת חסותה של הרביעייה (הקוורטט: נציגי ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה, והאו"ם), כאשר היעד שאליו מבקשים הצדדים להגיע הוא ישוב סופי וכולל של הסכסוך הישראלי-פלשתיני עד שנת 2005, כפי שהוצג בנאומו של הנשיא בוש ב-24 ביוני, והתקבל על-ידי האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם בהצהרות שרי הרביעייה ב-16 ביולי וב-17 בספטמבר.
כדי שלא תהיה טעות או אי-הבנה מהותית הודגש ב"מפת הדרכים" כי הפתרון של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלשתיני יושג רק על-ידי שימת קץ לאלימות ולטרור, כאשר לעם הפלשתיני תהיה מנהיגות שתפעל בהחלטיות נגד הטרור ותהיה נכונה ומסוגלת להקים דמוקרטיה פועלת, בהתבסס על סובלנות וחירות, ועל-ידי נכונותה של ישראל לעשות את כל הנחוץ כדי שתוקם מדינה פלשתינית דמוקרטית, והסכמה ברורה וחד-משמעית של שני הצדדים על המטרה של הסכם שיושג במשא-ומתן.
כפי שאתם יכולים להבין על נקלה, המשמעות המדויקת של הדברים האלה היא, כי ממשלת ישראל כבר הסכימה, בתמיכת העולם המערבי ומוסדותיו, לעקרון של שתי מדינות - ישראלית ולפלשתינית - בהתנאות מסויימות. וכפי שנקבע ב"מפת הדרכים" ההתקדמות למימוש ההסכמות תלויה בהיענות של שני הצדדים להתחייבויות שעליהן הוסכם.
למרבה הצער, התנאות אלה עדיין לא באו לכלל מימוש מן הצד הפלשתיני. העיכוב שחל עד עתה במימוש ההתקדמות נובע מאי-היענות הפלשתינים לתנאים שסוכמו.
האישור הישראלי ל"מפת הדרכים" היה מותנה - למי שאינו זוכר - ב-14 נקודות חשובות ועקרוניות. וכדי לא להלאות אתכם אמנה כאן רק את העיקריות שבהן, ואני שוב מצטט:
- בתחילת התהליך, במהלכו וכתנאי להמשכו, יפרקו הפלשתינים את ארגוני הביטחון הקיימים, יקיימו רפורמה ביטחונית במהלכה יוקמו ארגונים חדשים שיילחמו בטרור, באלימות ובהסתה. הפסקת ההסתה צריכה להיעשות מיד והרשות הפלשתינית צריכה לחנך לשלום. ארגונים אלה יקיימו סיכול אמיתי של טרור ואלימות על-ידי מעצר, חקירה, סיכול, והכנת הקרקע המשפטית למטרות של חקירה, שפיטה וענישה. בשלב הראשון של התוכנית וכתנאי למעבר לשלב השני הפלשתינים יסיימו את: פירוק ארגוני הטרור (חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, החזית העממית, החזית הדמוקרטית ומנגנונים נוספים) ותשתיתם. איסוף הנשק הבלתי-חוקי ומסירתו לצד שלישי לשם הוצאתו מהאזור והשמדתו, הפסקת הברחות הנשק והפסקת ייצור הנשק בתחומי הרשות הפלשתינית, הפעלת שרשרת הסיכול והפסקת ההסתה.
וכדי שלא תהיה כל אי-הבנה צוין במפורש ב"מפת הדרכים" כי לא יהיה מעבר לשלב ב' ללא סיום המלחמה בטרור.
- נושא חשוב נוסף שקבעה "מפת הדרכים" הוא זה: אופי המדינה הפלשתינית הזמנית ייקבע במו"מ בין הרש"פ לבין ישראל. למדינה הזמנית יהיו גבולות שאינם קבועים, ריבונותה תהיה מוגבלת, היא תהיה מפורזת לחלוטין ללא כוחות צבא ורק עם כוחות משטרה וביטחון פנים, המוגבלים בכמות ובחימוש, המדינה תהיה נטולת כוח להתקשר בבריתות הגנה או שת"פ צבאי, יהיה המשך פיקוח ישראלי על הכניסות והיציאות לאנשים ולמטענים ועל המרחב האווירי והמרחב האלקטרו-מגנטי.
- חשובה לא פחות, העמדה הקובעת ב"מפת הדרכים", כי זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית אליה תיאסר שיבת פליטים פלשתינים, כולל הצהרה פלשתינית בדבר ויתור על זכות השיבה.
- לא יהיה כל עיסוק בסוגיות הקשורות בהסדר הקבע. בין היתר, לא תידון ההתיישבות באיו"ש (למעט הקפאת ההתנחלויות והמאחזים הבלתי חוקיים), מעמד הרש"פ ומוסדותיה בירושלים או כל סוגייה אחרת אשר במהותה היא עניין להסדר הקבע.
שאלת ההתנחלויות והשאלה הפלשתינית
על בסיס הסעיף הזה ב"מפת הדרכים" אני רואה גם את הפתרון לשאלת ההתנחלויות המציקה כל כך לשמאל הישראלי המנסה להשחיר את פניהם של האנשים הטובים האלה, המתנחלים האלה, שנשלחו לבנות בנחלת אבותינו את ביתם ולטעת את גניהם על-ידי כל ממשלות ישראל - מן השמאל ומן הימין.
פרט ל"מפת הדרכים", שהיא מסמך המחייב אותנו ובאותה מידה גם את ארה"ב, הוכנה במשרד החוץ שלנו חוות דעת משפטית בנושא "זכות השיבה". וכך קובעת חוות הדעת, ושוב אני מצטט:
לא קיימת במשפט הבינלאומי "זכות השיבה" לא לפלשתינים ולא לאף עם אחר, ולכן אין מקום לבקש שיוותרו עליה. המדובר בטיעון פלשתיני שקיבל תאוצה משך השנים ומרוב שחוזרים ומזכירים אותו הפך למטבע לשון מקובלת בהקשרים בינלאומיים. מעולם לא נוצרה זכות כזאת עבור הפלשתינים. ושוב, כדי שלא תהיה טעות, קובעת חוות הדעת כי צריך להיות ברור שאם בתום התהליך תקום מדינה פלשתינית, אזי מדינה זאת תהיה ביתם של הפלשתינים וכל הסדר יתייחס ליכולת המדינה הזאת לקלוט פליטים.
כפי שאתם רואים, ברור לכל מי שאינו חי רק במסגרת של סיסמאות חלולות, כבר מזמן הוסכם העיקרון של שתי מדינות - ישראלית ופלשתינית - ואין כל צורך להיאחז בסיסמת קסם כוזבת של "שתי מדינות לשני עמים".
אבל בכך לא די. במשך שנים חוזרות ממשלות ישראל ומשמיעות את הטיעון שכחלק מן ההסדר חייבים הפלשתינים להכיר בזכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואני אומר לכם כי דרישה זו מיותרת לחלוטין.
מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית היא עובדה קיימת מזה יותר מ-60 שנה ואין לנו צורך באשרור מצד מישהו - יהיה מי שיהיה - כי אנחנו קיימים במתכונת שעליה הוכרז כבר במגילת העצמאות שלנו. בוודאי שאין אנו זקוקים להכרה פלשתינית בעובדה זו. אנו יכולים להמשיך ולהתקיים גם בלי שהפלשתינים יעשו לנו טובה ויכירו בקיומנו היהודי והדמוקרטי. כשם שהם אינם יכולים לתבוע מאיתנו שנכיר בקיומם כמדינה "פלשתינית-מוסלמית", למשל, אם וכאשר תקום מדינה כזו, בוודאי שאין לנו כל צורך בהכרה מצידם. אנחנו מה שאנחנו גם בלעדיהם.
עד כאן באשר לשאלה הפלשתינית. אבל קיימת בעיה חשובה לא פחות והיא ציר הרשע בראשות אירן והנשק הגרעיני שאותו היא מפתחת - ושאליה חברו חיזבאללה, חמאס ובמידת מה גם סוריה. היעד המוצהר של ציר זה הוא השמדת ישראל. בנושא הגרעין האירני ומה אנחנו מתכוונים לעשות כדי לחסל את האיום הקיומי הזה - יפה שתיקה לחכמים. אני יכול רק לחזור ולומר את מה שאמרתי בעבר: ישראל לעולם לא תסכים עם קיומו של נשק גרעיני בידי אירן. תהיה הפרשנות על אמירה זו אשר תהיה, זו עמדתנו המוצהרת ואני משוכנע שבשאלה זו אין חילוקי דעות אצלנו בין הקואליציה לבין האופוזיציה. אבל האיום הגרעיני אינו משקף את התמונה הכוללת. אירן תומכת באויבינו מצפון ומדרום, בכסף רב למימון פעולות חבלה, באמצעי לחימה מתקדמים, ובידע צבאי. גם את האיום הזה יש לבלום. והדרך הבטוחה ביותר, האפשרית ביותר, היא לחדש את המשא-ומתן לשלום עם סוריה.
תנועה חופשית מסוריה ואליה
יהיו מי שיגידו כי המשמעות המעשית של הסדר מן הסוג הזה שאני מציג בפניכם היום, יהיה פינוי כל ההתיישבות היהודית מרמת הגולן. ואני אומר לכם שאמירה מן הסוג הזה אין לה אחיזה במציאות. הפתרון שאותו אני מציע שונה לחלוטין ויש לו כבר תקדימים בשטח, ואפילו באזור המחלוקת בין סוריה לטורקיה באזור איסקנדרון. במסגרת הסכם שלום אמיתי בינינו לבין סוריה, יוכלו כל היישובים שלנו ברמת הגולן להמשיך להתקיים במקומם, וכל תושביהם יוכלו להחזיק באזרחותם הישראלית ולנוע בחופשיות מרמת הגולן ואליה. ממש כמו היום. האזור המוחזק כיום בידי ישראל יהיה מפורז מכוחות צבאיים וביטחוניים - סוריים וישראלים. השליטה היחידה שתהיה לסוריה על השטח של רמת הגולן תהיה מינהלית ובמסגרת זו, יוכלו הסורים לשקם ולאכלס מחדש את העיר קונייטרה. במסגרת הסכם השלום עם סוריה יוכלו הישראלים שירצו בכך, לנגב חומוס בשווקים של דמשק ואף לנסוע על גבי כל כלי רכב שיבחרו בו - כולל אופניים - לטיולים בטורקיה ובמערב אירופה. תהיה זו תנועה חופשית בדיוק כמו זו הקיימת כיום בין מדינות השוק האירופי המשותף.
אני משוכנע כי הצעה כזו תוכל להתקבל על דעת הממשל בסוריה וגם על דעתם של כל אלה המבינים שלטובת שלום העולם, יש הכרח לנתק את הקשר הרע בין אירן הפנאטית לבין כל אויבי השלום במזרח התיכון.
שחרור גלעד שליט כתנאי
חוליה חשובה במאמץ לחסל את ציר הרשע היא טיפול נאות בתנועת החמאס השולטת ברצועת עזה באמצעים אלימים. עם כל הצער שבדבר אסור לנו לשכוח, כי תנועה טרוריסטית זו נבחרה בבחירות דמוקרטיות והיא מייצגת, בינתיים, את משאלת ליבם של הפלשתינים המתגוררים ברצועה. עד כה לא צלחו כל ניסיונותינו לחסל את תנועת החמאס ונראה כי ככל שאנו מכים בה יותר - כך גובר כוחה. כדי להציג בעיני העולם את פניה האמיתיים של תנועת החמאס אנו יכולים - וזה מה שאני מציע - ליזום מהלך שיסיר את רעלת הצביעות מעיניהם של כל אלה שליבם מלא רחמים על העוול שאנחנו כאילו מעוללים לתושבי עזה המסכנים. המהלך שאני מציע פשוט. במקום להחרים את החמאס ולנהל איתו מו"מ באמצעות צדדים שלישיים, אני מציע להתחיל במו"מ ישיר עם החמאס. התנאי היחיד שאני מציב הוא - שכהקדמה למו"מ כזה, תשחרר תנועת החמאס את החייל החטוף גלעד שליט. אנחנו נתחיל את המו"מ - שפירושו הכרה לכאורה של ישראל בחמאס - ביום שבו יגיע גלעד שליט בריא ושלם אל משפחתו האוהבת, המתייסרת יחד עם כולנו.
אם תנועת החמאס תקבל את הצעתי האנושית הזו היא תרוויח נקודות זכות רבות בעיני העולם. אך אם תדחה את ההצעה - יידע העולם עם איזו חבורת טרוריסטים יש לו עסק. ואיש לא יוכל לבוא אלינו בטענות אם נתקוף השכם והערב מטרות מחבלים ברצועה. ואולי, אחרי שתוסר המסיכה מעל הפנים הרצחניות של החמאס, יבינו גם תושבי רצועת עזה כי מדינה פלשתינית תוכל לקום רק אם יאוחדו הכוחות הפלשתינים המתגוררים באזור יהודה ושומרון לבין אלה המתגוררים ברצועת עזה. כל עוד שולט החמאס ברצועה בכוח הזרוע, אין לדעתי כל סיכוי שחבל ארץ זה ישתייך למדינה כלשהי, כולל לא למדינה פלשתינית.
אלה דבריי.