כן, ביבי נתניהו של אתמול, אינו אותו ביבי שהכרנו עד אתמול. הוא לא דיבר מהנייר, הוא דיבר מהלב.
וכי מה חידש לנו ביבי? והרי היה ידוע קודם לכן שאנאפוליס המוגבלת במגבלות שצוינו אתמול והמבוססת על רעיון שתי מדינות, הייתה מקובלת על ראש הממשלה ועל הליכוד, והרי היה ידוע וברור שלחץ אמריקני ודאי שיכול לגרום לשלטון הימין לומר דברים ידועים ומוסכמים במילים ברורות קצת יותר, אז WHAT IS THE FUCK DEAL עם דבריו של נתניהו?
ההבדל הוא לא במילות השיר אלא במנגינה, לא בחומר אלא ברוח, לא בפה אלא בלב.
נתניהו תיאר אתמול טרגדיה של שני עמים (ודאי תוך הדגשת "עניי עירך קרובים") ועל הזדמנות לשני עמים, הוא דיבר על "במקום לעבוד בנפרד, בואו נעשה את זה ביחד", הוא דיבר על חלום הדורות (גם הבאים) הנקרא שלום, ובד בבד דיבר גם על הריאליות של הפיוס, הוא לא דיבר על שלום עכשיו, אלא דיבר על מעשים עכשיו, בשני הצדדים, כך ששלום ייכון אולי בעוד שנים.
בלי שטיקים ובלי ספינים זה הנאום הראשון של ביבי בכל ההיסטוריה שאני זוכר, שלא היו בו שטיקים וספינים, זה אפילו לא היה נאום, זו הייתה שיחה, ובמידה רבה מונולוג של מנהיג שנולד – שיחה עם כל שכבות העם, צעירים ובוגרים, ימניים, שמאליים, דתיים וחילוניים.
ואוויל מי שמפרש את הנאום הזה כשיחה עם נשיא ארה"ב, השניים לא צריכים את הציבור בישראל כדי לשוחח.
דומני שלראשונה בתולדות ההיסטוריה, שמענו אתמול מנהיג מן הימין המברך על שלטון השמאל שהתקלקל ברבות הימים, נתניהו לא ציטט דבר מכתבי ז'בוטינסקי, הוא ציטט מדברי חוזה המדינה הרצל, וראש ממשלתה הראשון דוד בן-גוריון, הוא דיבר עליהם בלשון רבים, כאילו הם חלק ממנו, והוא לא שיקר, הוא נראה מאמין בכל מילה שאמר אמש.
הוא שלל, ובצדק רב, את המסקנות שמסיק הציבור השמן מן העובדה שהכיבוש משחית, ובאמצעות נתונים מדויקים מן ההיסטוריה, הוא אמור היה לשכנע כל בר-דעת מדוע הנסיגה לא תועיל, אלא בהדרגה ואלא במסגרת של הבנה הדדית ופיוס, לקראת שלום.
ואם ביבי מאמין בהיתכנות של הבנה ופיוס, והוא אפילו מוכן לסגת מכמה עקרונות לשם כך, והוא-הוא היושב כעת על ההגה, על כולנו, אלה שעומדים מלפניו, מאחוריו ומצדדיו לומר:
"מאברוק אחינו, שיחקת אותה בגדול, בינתיים אתה לא רק מצדיק את המשכורת, אתה אפילו מפתיע אותנו לטובה".
לאורו נלך ביבי אמר דברים שכבר נאמרו, בימין ובשמאל, והוא חידש לנו חידוש אחד ויחיד מרכזי, שהוא, ביבי, מאמין בדברים אמונה שלמה, וכי ינהיג את הממשלה ואת העם לאורה של אותה אמונה.
ביבי הישן היה קוסם תחמן, אשר היבטי רייטינג ונקמה בבוגדים בו (נסיכי הליכוד) גברו אצלו על כל שיקול אחר.
ברק הישן/חדש מעולם לא יזם כלום מלבד שיטות מקוריות וייתכן צודקות לזמנן, של לתת הכל, על-מנת שלא לתת כלום.
אולמרט לא עסק מעולם בשלום, מאז ומתמיד עסק רק בעצמו, והתוצאות מדברות בעד עצמן.
ביבי התפייס תחילה עם נסיכי הליכוד, על אף הצריבה הכואבת שצרבו אותו, כאשר נחת OUT OF NOWHERE ולקח להם, במידה רבה של צדק, את השלטון מן הידיים, ביבי מבין כעת מה שלא הבין עד כה, את המהפך שעובר אדם מפויס, והוא, עם הרוח המיוחדת הזו, ועם תמיכת אירופה, תמכיתה של אמריקה, ותמיכת העולם המוסלמי המתון, יכול להדביק ברוח הפיוס הזו גם את המנהיגות הפלשתינית.
ביבי נתניהו, לא רק שעברת אתמול את המסך, אתה עברת גם את משבר גיל הנעורים, אתה בשל לשלטון, אנחנו סומכים עליך, ומאמינים באמונה שלמה שתצליח.
הצלחתך - הצלחתנו, ניצחונך במלחמה (מרובת השלבים) על השלום - ניצחוננו (רק אל תשכח את עקרון הפיוס כתנאי סף לשלום – לא יהיו כאן קיצורי דרך).