היום, לאחר "הנאום הדרמטי" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שוב מתגלה השמאל הקיצוני במדינת ישראל ובראשו התקשורת הישראלית הצוהלת - כהזוי, כמנותק, כמרחף, כפרס בעננים.
האמירה הכי משמעותית בנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא כי
הבנייה בהתנחלויות תימשך, וכך יהיה, למרות עמדתם של חוסיין האמריקני ועושי דברו, כאילו ביכולתם לגזור גזרות כאוות נפשם ולייבש את ההתנחלויות.
מה שלא הצליחה תנועת שלום עכשיו ומפלגת התקשורת - כאן, למרות ניסיונות בלתי נלאים במשך עשרות שנים, לא יצליחו הם - שם.
המשך הבנייה בהתנחלויות - זוהי, למעשה, האמירה האופרטיבית היחידה בכל נאומו המלבב את השמאל של בנימין נתניהו, וכל היתר הוא בחזקת חזון אחרית הימים, שהוא חזון חסר כל השפעה על המדיניות באזור בטווח הנראה לעין.
יש בשפת אנוש מילת תנאי מקסימה, אשר בשפה העברית היא קרויה:
אם.
ורק אם יהפכו כנופיות הטרור, בראשות מכחיש השואה מנהיגם, את עורן, ויוכיחו כי הן אינן כלל כנופיות רצח - אז;
ורק אם יצהירו אותן כנופיות הטרור, אשר מלמדות את פעוטיהן שנאה ליהודים מגיל אפס ומארגנות להם קייטנות שאהידים בחופש אל החופש מהחיים, כי הן דווקא בעד הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי - אז;
ורק אם יוותרו שוחרי הטרור על ירושלים המאוחדת כולה - אז;
ורק אם יניחו את נשקם וגם יצהירו על כך (לא פחות קשה) - אז;
ורק אם הפליטים יבטלו את תוכניתם להשמיד את היהודים ולרשת אותם במדינת ישראל - אז...
ואז - מה בדיוק הם יקבלו?
דגל - שיש להם, המנון - שאפשר בקלות לחבר ואפילו בחריזה מעולה, ובמנגינה המתגלגלת מצוין בערבית ספרותית, וכינוי - כאילו הם מדינה במצב בו הם לא...
והסכלים צוהלים ויוצאים מגדרם.
יש לזכור: אפילו כשראש הממשלה אהוד ברק הבטיח הרבה יותר לערפאת, ערפאת סירב לקבל, כי זו לא דרכו ולא דרכו של "עמו". הרי ערפאת קיבל מברק הבטחה לקבלת שטחים ממש, ולא רק כינויים ודגל.
בענייננו, נתניהו הבהיר והזכיר, כי "כל נסיגה [שהייתה] גרמה לגל טרור אחריה", והמשמעות היא כי לא זו הדרך לשלום והמתנחלים אינם מהווים מכשול לשלום. אלא שמדובר בספקולציות של משחקי מילים. לא שלום ייכון כאן, ולא מזרח תיכון חדש.
חבר הכנסת אורי אורבך ממפלגת האיחוד הלאומי (ומשום מה לא היו"ר) תקף את נאום אחרית הימים של נתניהו - לשווא. באותה מידה יכולים לתקוף את ישעיהו הנביא - הכבשים, שלעולם לא יסלחו לזאבים הטורפים.
מדובר בנאום נבואי אוטופי המשמש מס שפתיים לסכלים, כולל נשיאי ישראל וארה"ב, אשר בחוסר תבונה בירכו על נאום נתניהו מתוך עמדה כאילו הוא "צעד חשוב" (חוסיין) או "נאום אמיץ" (פרס).
ועכשיו, לאחר הדיבורים - למעשים: הרחבה מאסיבית של ההתנחלויות תוך המתנה להחזרת גוש קטיף, וטיפול באירן.