ספר דברים פרק ל"ב החל מפסוק מ"ח, מתאר את סיומה הטראגי של קדנציית משה רבנו, כמנהיג הבלתי מעורער של עם ישראל ביציאת מצרים וההליכה 40 שנה במדבר, משה מתבקש על-ידי הקב"ה לעלות להר נבו, אשר בארץ מואב, להשקיף אל הארץ אשר כה רצה להגיע אליה, ולהמתין שם למותו. גם אהרון מת מדבר, בהור ההר, והקב"ה מקל קצת על משה בהזכירו את אהרון, בבחינת צרת רבים, חצי נחמה. הנימוק הפורמלי: מעילה באמון ומשבר אמון היסטורי עת עברו בני ישראל במדבר צין.
דברים ל"ב מ"ח:
וידבר יהוה אל-משה, בעצם היום הזה לאמור. עלה אל הר העברים הזה הר נבו, אשר בארץ מואב, אשר, על פני ירחו; וראה את ארץ כנען, אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה ומות בהר אשר אתה עולה שמה, והיאסף, אל עמיך: כאשר מת אהרון אחיך, בהור ההר, וייאסף, אל עמיו. על אשר מעלתם בי, בתוך בני ישראל, במי מריבת קדש, מדבר צין על אשר לא קידשתם אותי, בתוך בני ישראל. כי מנגד, תראה את הארץ; ושמה, לא תבוא אל הארץ, אשר אני נותן לבני ישראל.
האם הקב"ה הקפיד תמיד לספר לנו את כל השיקולים שלו, או שלעיתים הוא גם מורח קצת? האם הקב"ה דובר אמת בהתייחסו אלינו?
ובכן, מסתבר שלא תמיד. בואו נחזור לגן עדן, הקב"ה מאיים לכלות את אוכלי פרי עץ הדעת, אך ברגע שאכלו הוא או נמלך בדעתו או מוכיח לנו שהאיום היה מראש איום סרק (ויש ודאי דוגמאות רבות נוספות). אני מאמין גם שהנימוק הפורמלי והגלוי להישארותו של משה במדבר ולמותו לבדו בהר נבו היא העובדה, שהקב"ה סבר שמנהיגי דור המדבר ייכשלו כמנהיגי מדינה. כמו שמנכ"ל של START UP יתקשה מאוד בניהול מפעל מזון.
- שיטת החשיבה, מהרגע להרגע של דור המדבר – תהיה הרסנית במדינה מתוקנת.
- הניסיון שצברו משה ואהרון במדבר, כעם נודד, יהיה להם לרועץ בארץ.
- הקב"ה, אשר ליווה אותם על כל צעד ושעל במדבר, והוא בעצם ניהל את כל הבלאגן הזה של היציאה ממצרים, רצה להתפנות קצת לנושאים הרבים שהוא הזניח בכל אותן עשרות שנים של היציאה מעבדות לחירות, הוא ידע שמשה ואהרון לא יוכלו בלעדיו, ואז הוא תוקע עצמו עוד עשרות שנים בעבודה אותה יכולים לעשות אחרים, לחילופין משה ואהרון היו נשארים בראש הפירמידה, בלא הקב"ה רגלי לצידם, ואז היו הורסים במו ידיהם את כל ההישגים של יציאת מצרים.
- הקב"ה אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, ובעיקר אין לו אגו, על הפרת האמון בינו ובין משה היה מתגבר, אך הוא סבר שאותה הפרת אמון, תחזור על עצמה שוב ושוב בהנהגת משה ואהרון, כי הם אינם מנהיגים בעלי חוט שדרה, ולכן או שהיה עליו לתת להם שירותי בייבי-סיטר יום ולילה או להחליף אותם ערב הכניסה לארץ המובטחת. הוא גם לא לקח צ'אנס, הקב"ה, הוא הורה להם לעזוב את השיירה ולעלות כל אחד להר שלו, ולהיאסף אל אבותיהם.
כן אריה דרעי, אצלך הסיפור מאוד מאוד דומה, בהבדל אחד קטן, אצלך, ואצלנו, דור המדבר ומדינה מתוקנת מעורבבים להם אלה באלה. ואתה, שדבר ה' בפיך, אתה המתייעץ ומובל על-ידי מלכות שמים, כי אין בן אנוש המסוגל להגיע לרמה החשיבתית שלך, מבלי שהקב"ה מדבר מגרונו – מנהיג מדור המדבר אתה – ואתה, לארץ לא יכול להגיע. כי אלוהים איתך, אבל רגע אחד הוא מנסה להציל איזה נפש תועה, ומסיר ממך את מבטו, אתה יורד מהמסלול, הלב גובה, ואז אתה עושה שטויות, ומסוכל! והקב"ה, אין לו את כל היום בשבילך, ולא את כל השבוע, ודאי לא את כל החודש וכל השנה, ומכאן שאתה הולך על התברברות בטוחה, ואם חלילה תהיה כבר ראש ממשלה (ואם תרצה תהיה ראש ממשלה ללא ספק), מי יודע מה יקרה אז.
שתי אלטרנטיבות בפניך. האחת היא לעלות להר נבו, ולאסוף שם את כוונותיך הפוליטיות אל אבותיהם (ואני מאוד אצטער אם כך תעשה), והשנייה היא להכריז קבל עם ועדה, שהנך הולך להתמודד על כל תפקיד במדינה הזו, מתוך ידיעה מוחלטת שאסור לך לעמוד בראש הפירמידה, לא בשל חוסר כישורים, אלא בשל עודף ניכר בהם. אנשים בעלי עודף ניכר וקיצוני של כישורים, הם אנשים המפתחים זלזול בסביבתם, מפתחים חוסר מוטיבציה של הסביבה להתמודד עם רעיונותיהם – כי כאשר הם כבר בתל אביב – כל שאר המחליטים עולים עדיין את העליות של צפת. זה בדיוק מה שקרה לך בקדנציה הקודמת, גבה לבבך (עדות בעל דין), סוכלת, הנזק הציבורי היה קטנטן, הנזק האישי היה ענק.
בתפקיד בכיר כראש ממשלה, אם וכאשר יגבה לבבך (ובו ודאי יגבה, 100% יגבה) אתה תסכן את עצם קיומה של האומה, ולכן אסור לך אפילו להתקרב לתפקיד הזה. כנס לממשלה. לו היו מקשיבים לי, היו מחוקקים חוק מיוחד ומחזירים אותך קודם, תביא הביתה את גלעד שליט, תתחיל לדבר עם הפלשתינים על כל גווניהם, בגלוי ובסמוי, סע לאירן, דבר עם אחמדינג'אד. קח את עופר עיני איתך, שכנע את מובארק להצטרף.
אריה דרעי, הרב אריה דרעי, תן לנו פתרונות, כי אלוהים מדבר מגרונך, ואין עוד אדם ביקום אשר יביא לנו פתרונות כמוך, אבל אל תחשוב כלל על האפשרות שתסתבך כמו בעבר, כי הפעם תהיה זו הסתבכות של כל האומה.
לו משה היה מגיע לארץ, ואפילו היה מגיע כפנסיונר, הוא היה מתערב בניהול המדינה, ומפריע – כי היה מנסה בכל רגע לחזור ולהגיע לצמרת. אבל, במקרה שלך, הקב"ה סומך עליך (הרבה יותר ממה שסמך על משה). הקב"ה מביא אותך אל הארץ, משאיר אותך בה, ונותן לך את היכולת להחליט. פעם אחת אכזבת, כאמור גבה לבבך, אנא אל תכניס עצמך שוב למצבים בהם יגבה לבבך, פעל עבור העם, המדינה, המולדת – פעל היכן שהערך המוסף שלך הוא ענק וייחודי, אנא, הוצא אותנו ממצרים, הוצא אותנו מעבדות לחירות, אך לארץ אל תנסה להגיע, אל תחשוב אפילו לרגע על כס ראש הממשלה.