בעבר, כדי לקנות מתנה, יצאנו לחנות ספרים, חנות מתנות יוקרתיות, לחנות מוצרים לתינוקות. יקרים ויפים. היום חושבים פעמיים. אם זאת סתם מסיבת יום הולדת אין בעיה כלל, יש דברים זולים כל כך ויפים בחנות של "הכל ב-1 שקל". אוספים כמה פריטים והנה לכם מתנה עשירה. הילד שמח מהמון המתנות. גם לאירועים קצת יותר רציניים, יש המעדיפים לשוטט בחנויות ההפתעות האלה. למה לבזבז כשאפשר לחסוך?
פתיחת הגבולות ליבוא מארצות המזרח ממשיכה לעשות שמות בכלכלת המדינה. כשזה רק התחיל, הוקסמנו. חליפות ילדים יפות ואיכותיות במחיר זול, חצאיות נשים הודיות, חולצות, כלים מעניינים. קסם המזרח ממש. הכל בזול. ומושך.
לאט לאט זה התחיל להשתלט על הכלכלה. חנויות נכנסו לתחרות מחירים. הורידו והורידו עד שנכנעו ופשוט הביאו מתוצרת סין המפוארת. הורידו מחיר ועדיין הרוויחו. עם כוח העבודה הזול, עם חומרי הגלם, עם ההובלה. עם כל זה, היה המוצר הסופי זול יותר. מפתיע?
מפעלים חשובים החליטו לחסוך מעצמם תחרות מיותרת, ופשוט עברו לסין. זה הוזיל את הייצור, אבל לא הוזיל את המחיר הסופי עבור הצרכן.
בינתיים צצו בכל מקום חנויות של "הכל בדולר". כשגם זה כבר לא אטרקציה, עברנו לחנות של הכל ב-1 שקל. במציאות שכזאת, כמה כבר נכנסים לרשתות הגדולות של צעצועים ומתנות? רק עשירים מאוד. אבל הם בכלל לא בסיפור. בינתיים.
אז מה היה לנו? חנויות שנאלצו להיסגר בגלל תחרות מטורפת של מחירים ומכירה במתח רווחים נמוך מדי עד כלום (אם הם לא סגרו כבר בגלל המלחמות הנוחתות על ארצנו מידי פעם). ההוצאות הרי אינן משתנות. כלומר – שכר דירה לחנות, משכורות, מיסים, וצריך גם לחיות. אבל לא נשאר ממה. אז מפסידים עד שסוגרים והופכים לקבצנים בשטח; מפעלים שנסגרים בארץ ועוברים לסין – עובדים מפוטרים. עוד קצת מובטלים בשטח;
מפעלים, עסקים בכלל צריכים מנהלי חשבונות, עו"ד, רואי חשבון, אני מניחה שגם זה לאט לאט יעבור לטיפול הסינים. אם לא עבר עדיין. הכל שם זול כל כך. רק תביאו עבודה.
פה לפחות תישאר עבודה לעורכי דין שיטפלו בחייבים ובפושטי הרגל הרבים.