במתחם הקולינריה הישראלית מצוי רק מספר מועט של מסעדות הראויות לשאת בתואר "מסעדת-צמרת". 'מל ומישל' (בן-יהודה 155 בתל אביב) היא, ללא ספק, אחת מהן. הכל בזכות השף היצירתי שלה, ניר וימן, שמצליח, יום-יום מחדש, לחולל נפלאות גסטרונומיות משלו.
כל אימת שאני כמה למה שקרוי "ארוחת-שחיתות", אני מחיש את פעמי למסעדת השף האיטלקית, עם נגיעותיה הים-תיכוניות. וימן, שהוא גם בעליה הדומיננטי של המסעדה, השכיל, מלבד האוכל היצירתי שלו, גם להפיח בה רוח-חיים עם אווירה תרבותית-אירופאית. עדות לכך הוא קהל הסועדים המובחר הפוקד אותה חדשות לבקרים, ובהם גם רבים מן ה"מי ומי". ביום שסעדנו בה לאחרונה הסב עימנו, לשולחן הסמוך, מי שהיה נשיא המדינה, יצחק נבון, בחברת רעייתו ושניים מאורחיו, ואנחנו הקטנים חשנו עצמנו לרגע בעננים.
מלבד הצלחתו הגסטרונומית הבלתי-ניתנת לערעור, השכיל וימן גם לעצב את מסעדתו לתפארת בריהוט מעץ מובחר, עם מפות ססגוניות וקירות עטורי אריחים אמנותיים, הנושאים את רישומיהם של אמנים ידועי-שם.
לעילא ולעילא
בלהט האווירה הקסומה הגיע, כמובן, גם התיאבון. ללא היסוס הלכתי על כבדים נימוחים במרסלה, שהשביחה מאוד את טעמם, ולצידם מרקחת של פירות מבושלים ומנה גדושה של ירקות מאודים, עם לחם הבית, עטור-אגוזים. בת הזוג בחרה בנתח של בשר-סינטה, שהיה גם הוא לעילא ולעילא, כשבצידו נחה אחר כבוד מנת פולנטה, בנוסח הממליגה הרומנית. בשתי המנות הורגשה היטב ידו האמונה של השף, שמקפיד להשתמש בחומרי-גלם טבעיים ואיכותיים בלבד.
מנת הקינוח הנדיבה והמשותפת של טירמיסו מהול ברום, הייתה נדיבה ועשירה בטעמה. לצידה הוגשה, על-חשבון הבית, כוסית של משקה אניס צונן, שהיה בדיוק במקום. כדי שלא להסתכן בבדיקת אלכוהול בנהיגתנו בדרך הביתה, הקדמנו רפואה למכה ומיהרנו להזמין אספרסו כפול ודומיננטי, עם בקבוק סודה לרווייה, שממש השיבו את נפשנו.
החשבון הסתכם ב-248 שקל, בתוספת תשר של 40 שקלים עבור שרות אדיב של מלצרית קשובה וסבלנית, שמילאה אחר כל מבוקשנו. בסולם הקולינרי, מ-1 עד 10, הענקנו ל"מל ומישל" את מלוא הנקודות הראויות לה, ואילו היו באמתחנו נקודות נוספות, היינו ממהרים להעניק גם אותן. כך או אחרת, ל"מל ומישל" נשוב במהרה.