בעוד שהליך הקבורה בארץ נתון, על-פי ההלכה, בידי "חברה קדישא", ברוח המסורת האורתודוקסית, חש ציבור הולך וגדל בקרב החברה הישראלית כי הטקס המסורתי ודיני האבלות זרים לרוחו.
עבור הציבור הזה הוקצו בבתי-עלמין שונים בארץ חלקות המיועדות לקבורה אזרחית, כשטקסי הקבורה בהן מתנהלים שלא על-ידי נציגי "חברה קדישא".
בד בבד מתקיימים, מזה שנים, טקסי-קבורה רפורמיים בבתי העלמין של שני ישובים ותיקים מיסודם של וצאי גרמניה - כפר שמריהו ורמות השבים, שבהם מובאים הנפטרים אלי קבר בארון.
על טקסי האבלות החילוניים חולשים כיום שלושה ארגונים מובילים: "עלי שלכת", "מנוחה נכונה" ו"הוויה". בטקסים האלה, המתקיימים בעיקר בקיבוצים, מושם דגש על החותם האישי, כמו גם על התוכן המשמעותי והערכי, תוך כיבוד זכר הנפטר ומשפחתו.
עורכי הטקסים מקפידים ללוות את משפחות הנפטרים ולהנחות אותן בעיצוב הטקס ובחירת תכניו, תוך שילוב בין מנהגי האבלות והטקסים היהודיים המסורתיים, לבין טקסים עבריים בני הזמן, שבהם משולבים קטעי-מוזיקה וקטעי-קריאה אישיים של משפחה וחברים. בטקסי האבלות האלה מוזמנות נשות המשפחה, המודרות מהטקס המסורתי ומהאפשרות לתת במסגרתו ביטוי לכאבן ואבלן הפרטי, ליטול חלק פעיל ושוויוני בכל שלבי הטקס: מאמירת "קדיש" ועד נשיאת דברי הספד.
קבורה בארון בשנים האחרונות פתחו כעשרה קיבוצים, שהבולט בהם הוא קיבוץ עינת, את בתי העלמין שלהם לקבורה חילונית. הקבורה בהם מיועדת, בעיקר, לבעלי יכולת, המבקשים להיקבר ללא טקס דתי. הקבורה נעשית בארון ובלבוש אישי, ואת הטקס מלוות מוזיקה ושירה. המצבות, שמעוצבות וכתובות בכל שפה שהיא, מסמלות את חיי הנפטר ותחביביו, ולעיתים גם את נסיבות מותו. המחיר הנדרש עבור טקס כזה נע סביב 15 אלף שקל, לפקודת הקיבוץ. מהלך טקס הקבורה תלוי, בלעדית, ברצונם ובהעדפותיהם של המנוח ושל משפחתו. מעבר לכך אין כל מניעה כי רב יטול חלק בטקס הקבורה החילונית.
לעומת הקבורה האזרחית מצוי בארץ גם מספר לא-מבוטל של אנשים, המצווים את גופתם למדע, וצוואתם מכובדת. לעומתם מצוי קומץ-ישראלים, המבקשים להיקבר בדרך יוצאת-דופן משלהם. רק לפני ימים אחדים הביע תושב גבעתיים את רצונו בצוואה, לפיה תושלך גופתו לעוף השמים, "כדי להשתלב בכך עם האקולוגיה", ובלבד שלא להיקבר בידי אדם באדמה. יש גם מעטים המבקשים לשרוף לאחר מותם את גופתם ולהטמין את האפר בצנצנת, שתוחזק באחד מחדרי הבית, כדי שזו תלווה תדיר את יקיריהם שנותרו בחיים. והיו, אפילו, מקרים של מי שביקשו להיטמן בחצר ביתם, כדי להיות חלק ממנו גם לאחר המוות, וגם של נפטרים חילוניים, עתירי-ממון, שביקשו לפחלץ את גופתם, כדי לשמר אותה בדרך זו. למותר לציין כי כל הבקשות האלה אינן משתלבות עם המסורת היהודית. ונדחות על הסף.