מעשה הגניבה והשוד, ואף הסחר, אינם חדשים לנו ואינם מדאיגים במיוחד, שכן מזה שנים מועמדים חיילים לדין, בבית הדין הצבאי, בגין עבירות מעין אלו, כפי שצויין, בהחלטת בית הדין הצבאי, בדונו במעצר החשודים בפרשה המביכה ביותר, במערכת הצבאית. החדשות הרעות, המדאיגות והמביכות, נגזרות, רובן ככולן, מהמוסר- הערכי- הגבולי ממנו סובלים "חלק מחיילי המערכת".
רבים עמדו, מהם גורמים בכירים בצבא ובמערכת הפוליטית, על ההשלכות מאחורי מעשה עברייני, חסר גבולות, כזה, שעבר החייל הזוטר. ומרביתם ראו לנכון להדגיש את חוסר הבקרה הפנימית והנגישות למידע אישי כה רגיש, שיכל להסתיים ברע. שכן מדובר במידע, שנמסר לגורמים חיצוניים, שנאמר, לערבי ישראלי. בטוחני, שהמנורה האדומה נדלקה, כאשר נודע כי מקבל המידע הוא ערבי-ישראלי, ולאו-דווקא, כי החייל חצה כל גבול ערכי, עליו אמורה להיות מושתת המערכת הצבאית.
הבעייתיות אינה גלומה, דווקא במסירת מידע זה או אחר, מקום שתאוות הכסף היא זו, שהובילה את החייל למעשיו. ולא כנטען, בהזדמנות הראשונה - שהופעלו עליו לחצים. לדעתי, הטיעון מופרך מדי, שכן עלו חשדות לביצוע שלוש עבירות, בשלוש הזדמנויות שונות, בהן הודה החייל ; שוד החייל וגניבת נשקו, גניבת פרטי כרטיס האשראי, וגניבת אקדח שקיבל הקצין במתנה. הלא נכון יותר לטעון, כי שובו של החייל על מעשיו, פעם אחר פעם, מדבר בעד עצמו, ומהווה איניקציה, כי תאוותו גברה, הן על ערכיו האישיים והן על אלו המקובלים בצבא, וכנראה, שהנורמות, של פעם, אינן עוד של היום - וזה בעצם מה שאמור להדליק את הנורה.
תקיפת החייל וגזילת נשקו ממנו, על-מנת לסחור בו, אינו גם, מעשה של מה בכך. על המערכת להתייחס אליו בחומרת יתר, בשל "התקיפות" המרובות שמתרחשות, בתוך תוכי הצבא, מזה זמן מה, ובפרקי זמן מסוימים; תקיפה פיזית, מילולית, מינית, ושלא נזכיר את מעשה האינוס, למיניהם, עליהם הועמדו לדין קצינים, וחיילים זוטרים, שניסו לנצל לרעה את מעמדם, ובמידה ואין להם כזה מעמד, אזי את תמימות לבן ולבם של אחרים. על פניהם של דברים, משהו רע קורה במערכת הצבאית, רב הנסתר על הגלוי, וצוי הפרסום, שמוצאים מבתי המשפט, יכולים להעיד כאלף עדים, על חוסר הפיקוח הפנימי, ויותר על העיוותים המוסריים מהם סובלים "חלק מחיילי המערכת", לפחות, לגבי אלו שנחשפו.
התקנת איטורן לרכב, אף פעם, לא מנעה, באופן וודאי, את גניבתו. וכך גם, סגירת הלשכות הרמטית, כפי שהוצע על-ידי בכירים בצבא, אף היא לא תמנע את הגניבות, ע"י מי שחפץ בכך. אולם, הפנמת החמור שבמעשה, והרתעת אחרים, בדרכי ענישה למיניהן, יכולים לשמש כפתרון, יותר עתידי ובטוח. אולם מצבנו היום, חמור יותר, מקום שהאחרונים חוזרים על מעשה קודמיהם, מסיבות שונות ומשונות, אם מתאוות בצע ואם מתאווה אחרת, תוך רמיסת החוק, וכל נורמה מקובלת, ברגל גסה, ללא היסוס ובעזות מצח. האין בכך בכדי להדליק, עוד נורה אדומה?
לגופו של עניין, טענתי לא פעם, בהזדמנויות שונות, כי התזמון , מהווה משקל נכבד, ופעמים, מכריע לגילוי המניע והיצר הדוחף מאחורי כל מעשה ומעשה. מרבית האירועים והרעות, שצצים מהמערכת הצבאית, מתרחשים, לעיתים רבות, בתקופות שקטות, חסרות מלחמה. ומרביתם קשורים למעשה אלים על כל נגזרותיו. היכול להיות "שיצרו הרע" של חייל, ניזון ממלחמות, ומקום שאלו אינן, אזי יצרו זה, ניזון מעמיתו? עיקרונית, התשובה אינה בהכרח לא, אולם, כולנו תקווה שלא זה המצב...
כמה וכמה נורות, אדומות, אמורות להידלק, מסירת מידע זה או אחר, לגורם ערבי ישראלי, אינו החשש האמיתי, אלא - עוד חשש. שכן מי שלא שומר על ערכי המערכת הצבאית, והנורמות המוסריות המקובלות בה - מקומו מחוצה לה.