נהלי שמירה לקויים, פרצות-אבטחה חמורות והליכי-סינון בלתי-ראויים, מכים באחרונה ללא רחם בצה"ל. צבא ההגנה לישראל, שמיטיב להגן על המדינה בעת צרה מפני תוקפיה, נכשל, למרבה האירוניה, כשלון חרוץ בכל הנוגע להגנה על עצמו.
הדברים אמורים, למשל, בכרטיס-אשראי אישי ודיסקרטי של מפקד בכיר מאוד, ודווקא מיחידה סודית ורגישה, שנפל לידיו של חייל פשוט ושהצליח לעשות בו ככל העולה על רוחו, מבלי שהקצין עצמו היה מודע בכלל להיעלמותו.
אבל, כרטיס האשראי שנגנב היה רק האקורד האחרון בשרשרת של מחדלים צבאיים חמורים, שהדעת אינה סובלת אותם ובאחריות להם נושאים דווקא יותר ויותר אנשי צבא בכירים.
למרבה הצער, רבו באחרונה המקרים שבהם נעלמו כלי-נשק מבסיסים צבאיים או אפילו מידיהם של קצינים רמי-מעלה המופקדים עליהם, ושיותר מכל אמורים לדעת לשמור עליהם. כך, למשל, נשדד אקדח שהשתייך לקצין בכיר ביותר בקריה התל אביבית, כשזמן קצר בלבד לפני כן "נעלם" מביתו של קצין גבוה אחר נשקו האישי. היה מספר לא מבוטל של מקרים שבהם נפל הנשק האישי בידיהם של גנבים שפרצו באישון-לילה לבתיהם של קציני-צבא, כשהם מצליחים לשלוף אותו מתחת למזרונים האישיים שלהם, שעה שישנו שנת ישרים. אכן מיגון לשמו של נשק!
אחריות אישית
חמורים מכך הם אותם מקרים שבהם מצליחים ילדי אותם קצינים להגיע אל נשקם האישי של הוריהם, לובשי המדים, ולעשות בו שימוש שמסתיים לא אחת בטרגדיה. למותר לציין כי נשק שכזה אינו צריך להיות בטווח ההשגה של ילד.
איש-צבא, ולא כל שכן קצין בכיר, שאינו יודע למגן את נשקו האישי, צריך כמובן לשאת במלוא האחריות למחדלו ומקומו פשוט לא יכירנו בצה"ל.
מלבד גניבת כרטיס האשראי והנשק האישי, נעלמו באחרונה מקצינים בכירים ומבסיסים צבאיים גם מחשבים ובהם חומר דיסקרטי ורגיש, שמי יודע לידיו של מי הגיע.
במספר תחקירים עיתונאיים שנערכים מעת לעת כדי לבחון את רמת המיגון הצבאית, מתחוור עד כמה קל לחדור לבסיס צבאי מבחוץ. ואם לא די במכה הזאת, ישנה גם מכת השימוש במכוניות הצבאיות בידיהם של מי שאינם מורשים לנהוג בהן, והכל בחיפוים של קצינים בכירים, שמאפשרים לבני-משפחותיהם לעשות בהן כאילו היו רכבם האישי.
משהו חמור מאוד משתבש באחרונה בנוהל סדרי המיגון האלמנטריים של צה"ל. מישהו שם למעלה צריך לתת על כך את הדעת, בטרם יהיה מאוחר מדי.