אודה ולא אבוש: קראתי את מאמרו של מי שהיה שר הביטחון במשך שלוש קדנציות, מר
משה ארנס, ולא הבנתי דבר ("קצת כבוד בבקשה", הארץ, 25.8.09). המאמר נועד, כך יש לשער, להגן על התבטאויותיו של המשנה לראש הממשלה, מר
משה יעלון. לגיטימי לחלוטין להסכים עם דבריו של יעלון, כפי שלגיטימי לחלוטין לבקר את דבריו בצורה עניינית ואף חריפה. הסיפא של המאמר מתמיה מאוד: קצת כבוד בבקשה לבוגי יעלון. הסיבה: היותו רמטכ"ל טוב, לדעתו של פרופ' ארנס.
מדע הסיפא כה מתמיה ונלעג? משום שהיותו של בוגי יעלון רמטכ"ל לשעבר, אינה מעלה או מורידה מחומרת הדברים שאמר, לדידם של אלה הסבורים כך, בהיותו כיום משנה לראש הממשלה וכמי שאמור לייצג את האזרחים כולם. כך פועלת הדמוקרטיה, משמע, ממשלה נבחרת ברוב אמורה לייצג את האזרחים כולם, לפחות מן השפה אל החוץ. על מה יצא קצפם של מבקרים רבים, וביניהם כותב שורות אלה אם לא על הפלגנות, הנרגנות כלפי הסבור אחרת, עד כדי גילויים של כפירה בדמוקרטיה?
הלוגיקה של מר ארנס, כאמור, בלתי מובנת לי כלל. שורותיו הראשונות של המאמר הן ביקורת קשה ביותר על מה שמכונה "קבוצת פייגלין", בפניה הופיע יעלון. פרופ' ארנס מוצא לנכון לקבוע ש"קבוצת פייגלין" אינה מייצגת את הליכוד ואינה צריכה להיות בליכוד כי היא "קיצונית", לכן טעה מר יעלון. לעומת זאת, דברי יעלון באותו הכינוס, אליבא דה מר ארנס, דברי אלוהים חיים. ובדיוק כאן הכשל הלוגי שלי: האם המקום הוא העושה את דבריו של יעלון לנכונים או לאו? ננסה לרגע להבין היטב: אם בתור רמטכ"ל טוב, כפי שמר ארנס סבור, מר יעלון היה פוקד על הצבא לתקוף בירדן במקום בעזה, כל הטעות הייתה מסתכמת בזיהוי המקום. בהיותם של הירדנים אויבים פוטנציאליים, טוב שהותקפו למרות שהמטרה הייתה עזה. המעשה נכון, המקום, קצת פחות. נשגב מבינתי.
עתה, לאחר שהבנו את הבעיה, הטענה הבלתי הגיונית ביותר: "בעוד שרבים אולי לא יאהבו את הכינוי שהצמיד יעלון ל
שלום עכשיו, אין כל הפתעה בדבריו. הליכוד והנהגתו מתנגדים לתנועה זו, בדיוק כשם שתנועה זו מתנגדת לליכוד. זאת ועוד, הריגול של שלום עכשיו אחר תנועת ההתנחלות והעברת המידע שהיא מלקטת לידידים ולאויבים בחו"ל מעוררים סלידה. העובדה שהיא זוכה במימון לפעולות אלה מארגונים זרים גובלת בחוסר לגיטימיות. לכן, אל יתפלאו חברי שלום עכשיו אם הליכוד סבור שפעולותיהם אינן משרתות את האינטרסים של ישראל".
הבנתם את זה? שלום עכשיו היא תנועה בלתי לגיטימית שיש להוקיעה, אך גם "קבוצת פייגלין", לדידו של מר ארנס, היא בלתי לגיטימית בתוך הליכוד. אני למד, אם כך, שרק אותם אנשים החושבים כמו מר ארנס הם הלגיטימיים, ואילו אחרים בלתי לגיטימיים. שנית, אם הבינותי מדוע שלום עכשיו אינה לגיטימית, אינני מבין מדוע "קבוצת פייגלין" בלתי לגיטימית כאשר חבריה חושבים בדיוק כפי שמר יעלון חושב? גם טענה זו בלתי מובנת.
מר ארנס יודע היטב ש"הפייגלינים" אינם כה רחוקים ממר יעלון, לכן הם מחאו כפיים סוערות כאשר מר יעלון השמיע את משנתו בפניהם. מר ארנס חושש שמא יבוא היום וה"פייגלינים" ישתלטו על הליכוד, כי ממה נפשך: יחסם אל שלום עכשיו זהה ליחסו של מר יעלון; הפייגלינים סבורים שכל ארץ ישראל שייכת ליהודים בדיוק כפי שמר יעלון חושב; הפייגלינים אינם מסתירים את כוונתם ליישב את כל ארץ ישראל ביהודים, לחזור לחומש ולכל גוש קטיף, למנוע פינוי מאחזים בלתי חוקיים, בדיוק כפי שמר יעלון חושב. אז מה ההבדל? כלום מלבד הרטוריקה. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו בבקשה את מר פייגלין או תקראו את מאמרו האחרון ותיווכחו עד כמה הוא ואנשיו מעריצים את יעלון ואף רואים בו חלק מהם.
מילה אחרונה על הכבוד. מר ארנס יודע היטב שכבוד ומדינת ישראל אינם הולכים יחד, להוציא מקרים נדירים ביותר. היותו של מר יעלון רמטכ"ל לשעבר ודאי איננה נופלת באותה קטגוריה קטנה ביותר של כבוד. יחד עם זאת, נניח שכן יש לתת למר יעלון כבוד על היותו רמטכ"ל וכמי ששירת את המדינה במשך שנות דור (אני בהחלט מלא הערכה כלפיו ודומיו על תרומתם העצומה לבטחון המדינה). אותה משוואת הכבוד חייבת לחול גם על רבין ז"ל, רמטכ"ל ששת הימים, ועל ברק בהיותו החייל המעוטר ביותר, ועל מופז, ליפקין-שחק וכדומה. האם מר ארנס רואה חובה לרחוש גם לאלה כבוד? אולי יש לרחוש כבוד רק לאלה מבין הרמטכ"לים או האלופים הדוגלים בתפיסותיו של מר ארנס ושל מר יעלון?
יש לרחוש כבוד לכל אדם באשר הוא אדם, בין אם היה רמטכ"ל ובין אם היה חפ"ש. הצעד הראשון בכיוון זה הוא לא לשסות אחד בשני בגלל דעות פוליטיות. להתווכח - כן; לשסות, לגדף או חלילה לנהוג באלימות - לא!