התנ"ך כזיוף ציוני

שליחו של נשיא ארה"ב למזרח התיכון, הסנטור ג'ורג' מיטשל, מסתובב שוב באזור בניסיון ליצור נוסחה שתקרב את עמדות ישראל, הפלשתינים והערבים. ממשלת ישראל דורשת נירמול היחסים בינה לבין מדינות ערב תמורת הקפאה זמנית של הבנייה בהתנחלויות, וארה"ב התגייסה כדי לשכנע את מדינות ערב להיענות לדרישת ישראל, במטרה לעודד את הישראלים לוותר לפלשתינים ולחתום איתם על הסכם שלום. כחלק מהנורמליזציה המובטחת יזכו הישראלים בקיצור זמן הטיסה לתאילנד, בחסות הרשאה מצד סעודיה למטוסי אל-על לטוס מעל שטחה. אלא שהפלשתינים אינם מסכימים שמדינות ערב יעשו אפילו צעד אחד לטובת ישראל, כל עוד זו לא אינה מפנה את כל ההתנחלויות, כובשת את "אלקודס בירת פלשתין", ואינה מחזירה את הפליטים לשטחה. שליטי ערב יודעים, שתנאים פלשתינים אלה לעולם לא יתקיימו, ולכן, על-פי הגישה הפלשתינית – לעולם לא יהיה שלום עם מדינות ערב. והנה, כבר יש שלום חוזי בין ישראל לבין מצרים ולבין ירדן, ויחסים בדרגה נמוכה עם מדינות ערביות נוספות. המדינות שעליהן יכולה ארה"ב להפעיל לחץ הן מצרים וסעודיה – שתי ידידותיה הערביות הגדולות. אלא שהמלאכה כלל אינה קלה: מובארק אינו רוצה להרגיז את הפלשתינים יותר מדי, ובוודאי שאינו רוצה להיות מטרה לחיצי לשונם של דוברי חמאס, העלולים להקים עליו את "האחים המוסלמים" של מצרים. לכן, וכדי לשכנע את הפלשתינים לחזור לשולחן המו"מ, הודיע מובארק כי הוא רואה בבנייה בירושלים מעשה לא לגיטימי, וכי דין השכונות היהודיות במזרח העיר כדין ההתנחלויות, ולכן על ההקפאה לחול גם על הבנייה בירושלים. מעניין אם בפגישתם בתחילת השבוע הסכים נתניהו עם מובארק בנקודה זו. גם סעודיה מביעה הסתייגות מן הדרישה האמריקנית, וזאת על-פי מאמר בניו-יורק טיימס שפרסם לאחרונה האמיר טורקי אל-פייסל, בנו של המלך הקודם פייסל, המכהן כיום כראש מרכז המלך פייסל למחקרים וללימודים איסלאמיים, לאחר ששימש בעבר ראש המודיעין הסעודי ושגריר סעודיה בארה"ב. ואלה עיקרי דבריו של בכיר סעודי זה, אשר שמו מוזכר בקבוצת האישים שממנה ייבחרו בעתיד מלכי סעודיה, ואשר על כן משקפים נאמנה את הלכי הרוח בקרב ההנהגה הסעודית: סעודיה היא המדינה האיסלאמית החשובה ביותר, עקב היותה המסגרת הפוליטית של שני המקומות המקודשים לאיסלאם – מכה ומדינה. בזכות עתודות הנפט שלה וכוחה הכלכלי, סעודיה היא מעצמה ומנהיגה של העולם הערבי והאיסלאמי. סעודיה לא תסכים לקיים שום דיאלוג עם ישראל לפני שזו תיסוג מהגדה המערבית, מרצועת עזה (!), מרמת הגולן הסורית ומחוות שבעא בלבנון. כל צעד שיש בו נורמליזציה עם ישראל, לפני שזו תחזיר לבעליהם את השטחים הכבושים הללו, יהיה ערעור על החוק הבינלאומי והתעלמות ממעשיה הבלתי מוסריים של ישראל. לא ייתכן שישראל תוותר רק על חלק מהשטחים ותקבל בתמורה לכך ויתורים ערביים כלשהם. כך למשל, בעקבות הסכמי אוסלו ב-1993, מספר מדינות ערביות כוננו יחסים עם ישראל, אך זו מצידה המשיכה את הבנייה בהתנחלויות. ישראל מתעלמת בקביעות מיוזמות השלום של הממלכה הסעודית – זו שהוגשה בשנת 1982 וזו שאושרה בוועידת הפסגה הערבית בביירות בשנת 2002. על ישראל לסלק מייד את כל ההתנחלויות שהקימה בגדה המערבית, ורק פעולה כזו תוכיח לערבים כי כוונות השלום שלה רציניות. על העולם להפעיל לחצים על ישראל, כדי שזו תפנה את השטחים הערביים, שכן אלו נכבשו במלחמה, ולא ייתכן שייכון שלום תוך הנצחת תוצאותיה של מלחמה. על הדרישה כי מלך סעודיה יבוא לירושלים כמו שנשיא מצרים סאדאת בא אליה בתחילת יוזמתו בשנת 1977, אומר טורקי אל-פייסל, שסאדאת הגיע רק לאחר שמשה דיין הבטיח לשליחו, חסן אל-תוהמי, שבתמורה לשלום עם מצרים תיסוג ישראל עד המילימטר האחרון מן האדמה המצרית. כיום אפוא, אם ישראל מבקשת שמלך סעודיה יבקר בה, עליה להתחייב מראש שתיסוג עד המילימטר האחרון מאדמות לבנון, סוריה ופלשתין (נראה שכוונתו של אל-פייסל היא לשטחי יהודה ושומרון ולא לישראל בגבולות 1948). לטענת טורקי אל-פייסל, כל מדינות האזור מעוניינות להפסיק את הקזת הדם, אך אינן יכולות להשלים עם גזל אדמות. כל עוד ישראל ממשיכה לגזול את אדמות הערבים, אין היא יכולה לצפות שהם יקבלו אותה כמדינה לגיטימית. מניתוח דבריו עולה בבירור, כי תמורת שלום עם העולם הערבי, על ישראל לוותר גם על ירושלים המזרחית.