שלושה נואמים סייעו לישראל לעבור בהצלחה את פתיחת הכינוס הכללי של האומות המאוחדות בניו-יורק: הנשיא אובמה, בהבעת עמדותיו האוהדות את ישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא אירן אחמדינג'אד. בנימין נתניהו ידוע כמסבירן מצטיין של עמדותיה של ישראל וכנואם מוכשר, ואילו הנשיא האירני אחמדינג'אד התגלה בשנים האחרונות כ"נשק הסודי" של מערכת ההסברה הישראלית. בחירתו מחדש לנשיא באירן באווירת הזיופים, הופעותיו הפומביות נגד ישראל, קריאותיו להשמדתה, הכחשת השואה והאנטישמיות שהוא מרעיף מעל כל במה, רק משרתות את האינטרס הישראלי וחושפות את פניו האמיתיות של שלטון חכמי הדת הקיצוניים בטהרן.
אולם, למרות ההצלחה המדינית החלקית בזירת האו"ם בניו-יורק, אל לנו לתת לעצמנו לשכוח, ולו לרגע אחד, כי למרות העיסוק הרב בסוגיית חידוש המשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים, זהו איננו הנושא המרכזי שצריך להעסיק את קברניטינו בחודשים הקרובים. שעון החול הולך ואוזל והסכנה הקיומית על מדינת ישראל הולכת וגוברת, למרות הצהרתו האחרונה של שר הביטחון בראיון לראש השנה כי "אירן איננה מהווה סכנה קיומית על ישראל". ייתכן ששר הביטחון התכוון להרגיע את אזרחי ישראל לקראת השנה החדשה וייתכן גם שהוא מנסה "להרדים" את האירנים לקראת ההתקפה הישראלית הקרבה על מתקני הגרעין שלהם. לא אופתע אם הנחה זו נכונה; אהוד ברק ידוע כתחבולן ומפתיען ולכן רק טבעי הדבר שהוא ינסה לבלבל ולהטעות את האויב. הצהרתו מצטרפת לדברים נוספים שאמר נשיא רוסיה מדבדב לרשת CNN כי הנשיא שמעון פרס הבהיר לו כי אין בכוונתה של ישראל לתקוף את אירן.
בשבועות הקרובים תתמקד תשומת הלב התקשורתית בערוץ הישראלי-פלשתיני. השליח המיוחד מיטשל ישוב לאזור כדי לנסות ולהביא לחידוש המשא-ומתן בין שני הצדדים, אחריו תגיע למזרח התיכון גם מזכירת המדינה הילארי קלינטון, וייתכן גם שלאחר מאמצי התיווך הרבים תימצא הנוסחה שתאפשר את חידוש המשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים.
יושב הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס הגדיר בראיון לעיתון "אל-חיאת" את ממשלת נתניהו במילים "בעיה שאין לרשות הפלשתינית בסיס משותף לשאת ולתת עימה". ומהי הבעיה של ישראל? ובכן, הבעיה האמיתית של ישראל כרגע המאיימת על קיומה איננה הפלשתינים, לא החמאס ולא הרשות הפלשתינית אלא אויב אחר מסוכן יותר, קיצוני ונחוש להשמיד את מדינת היהודים.
מנהיגי ישראל יודעים היטב את מהותה של הסכנה הגרעינית ההולכת ומוקמת במתקנים תת-קרקעיים שונים באירן לקיומה של המדינה היהודית. מערכת התעמולה האירנית טוענת כי מדובר ב"גרעין לצורכי שלום" וכי המנהיג הרוחני העליון חמינאי פרסם פסק הלכה (פתווא) האוסר על המוסלמים להצטייד ולהשתמש בנשק להשמדה המונית, אולם קהיליית המודיעין של המערב וחוקרי אקדמיה נמרצים לא הצליחו לאתר שום פסק הלכה כזה.
תוכן הדוח הסודי של הסוכנות לאנרגיה אטומית על פרויקט הגרעין האירני שהמנכ"ל הפורש בראדעי הסתיר וסירב לפרסם, ידוע לממשלות המערב. הוא עוסק בחשדות כי אירן פתחה בערוץ צבאי חשאי לייצור פצצה גרעינית וכי כבר עשתה ניסויים במנגנון הפיצוץ של הפצצה שאותה היא רוצה לייצר.
ההודעה המפתיעה של אירן על מתקן העשרת אורניום נוסף שהיא בנתה בקום הקפיץ, בצדק, את מדינות המערב, והוא מוכיח כי אירן מסתירה חלקים חשובים מפרויקט הגרעין שלה. אם אכן מדובר בפרויקט לצרכי שלום, מה יש לה להסתיר?
האם יש סימנים ראשונים לשינוי בעמדותיהן של רוסיה וסין שהן המתנגדות העיקריות להטלת סנקציות על אירן? ייתכן שכן; הנשיא הרוסי מדוודב התבטא השבוע בהתייחסו לאירן כי "במקרים מסוימים, סנקציות הן בלתי נמנעות" כאילו ניסה לרמוז כי מוסקבה עשויה לרכך את התנגדותה להטלת סנקציות בינלאומיות על אירן. לא ברור עד כמה דבריו הם בבחינת "מס שפתיים" או שהם מהווים תחילתו של שינוי במדיניותה של רוסיה, אבל ברור שנושא האירני הולך "ומתחמם" לקראת תחילת החודש הבא שהוא מועד התחלת הדיאלוג בין אירן למדינות המערב.
סין, לעומת זאת, אומרת בגלוי כי לא בטוח שהסנקציות יביאו את האירנים לנטוש את תוכנית הגרעין. משרד החוץ הסיני פרסם הודעה האומרת כי "הפעלת לחץ איננה תורמת למאמצים הדיפלומטיים בסוגיית הגרעין האירני".
ישראל פועלת בשקט ובחשאי בכל הקשור לסכנה האירנית. אין זה סוד כי המוסד בראשותו של מאיר דגן העמיד את הנושא בראש סולם העדיפויות שלו ולנושא הוקצו תקציבים בלתי מוגבלים. גם צה"ל עשה את כל ההכנות הדרושות וערוך לכל התרחישים האפשריים ולא נרחיב את הדיבור על כך מסיבות מובנות.
ממשלת נתניהו עוסקת ברצינות רבה בנושא האירני מאז הקמתה. למעשה, אחד ההישגים של ממשלת נתניהו היה הצלחתו לשכנע את ממשל אובמה להירתם ברצינות לאפשרות של פעולה נמרצת יותר מול אירן. ההישג תורגם לשפה מעשית של הקמת צוות פעולה בראשותו של היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד, המרכז ומתאם את הפעילות מול צוות אמריקני רם דרג בראשותו של הגנרל ג'ים ג'ונס, היועץ לביטחון לאומי. הפעילות המשותפת הישראלית אמריקנית בנושא זה היא טובה ורצופה.
בעוד כשבוע יתכנסו בז'נבה נציגים של אירן ושל שש המעצמות כדי לפתוח בדיאלוג. מטרת הדיאלוג מבחינת המערב היא לנטרל את יכולתה הגרעינית של אירן. מבחינת האירנים יהיה זה ניסיון נוסף להרוויח זמן, למתוח את החבל, ללכת על הסף מבלי לתת למערב את מבוקשו.
התחושה בישראל היא כי בממשל האמריקני החדש החלו להבין כי רבים הסיכויים שהדיאלוג עם אירן ייכשל וכי מדובר בבזבוז זמן. לכן החלו גורמים בכירים בממשל בהיערכות לנקיטת מהלך גדול של הטלת סנקציות על אירן. ארצות הברית תנסה להעביר את המהלך זה דרך מועצת הביטחון אך היא נערכת גם לאפשרות של הטלת סנקציות על אירן מחוץ למסגרת האו"ם בשל ההתנגדות הצפויה של רוסיה וסין למהלך הזה.
שנת 2010 היא השנה המכרעת בנושאי אירן.
הסנקציות החדשות שארה"ב מתכננת נגד אירן מכוונות נגד מגזר האנרגיה. להלן כמה מהרעיונות לסנקציות:
א. הגבלה משמעותית של יצוא תזקיקי נפט לאירן. למרות מאגרי הנפט הגולמי האדירים שלה היא מוגבלת מאוד ביכולת הנפט שלה ונאלצת לייבא תזקיקי נפט כמו בנזין.
ב. הטלת סנקציות פיננסיות כגון איסור על "ביטוח עסקות" שיכביד על סחר החוץ של אירן עם מדינות אחרות והטלת סנקציות על כל חברה שסוחרת עם אירן.
ג. איסור על עגינת ספינות אירניות בנמלים במערב ואיסור על נחיתת מטוסים אירניים במערב, דבר שיקשה על הסחר האירני.
ארצות הברית ביקשה מישראל "להוריד פרופיל" בעניין האירני ולא להתלהם בפומבי. ישראל מכבדת את הבקשה האמריקנית ועוקבת בדריכות אחר המהלך האמריקני ה"שקט" של גיבוש תוכנית הסנקציות. ישראל שותפה למהלך הזה באופן מלא והוא נעשה בהתייעצות עימה. לכן מאוד חשוב שהממשלה הנוכחית לא תתעמת עם ממשל אובמה בחודשים הקרובים אלא אם הדבר הוא הכרחי ומסכן את ביטחון ישראל.
חשוב מאוד לשמר את היחסים המיוחדים עם המעצמה החשובה הזו, כיוון שהסכנה הקיומית מרחפת מעל ראשנו בדמותה של אירן. החודשים הקרובים יקבעו אם ישראל צריכה לצאת למתקפה צבאית על מתקני הגרעין של אירן או שהיא יכולה להסתפק במשטר הסנקציות שארצות הברית מתכננת להטיל על אירן כדי לעצור את תוכניתה הגרעינית. בשני התרחישים ישראל זקוקה לתמיכה האמריקנית במאבקה נגד התוכניות הגרעיניות האירניות. הבה נשמור על יחסים טובים והוגנים עם הטובה והחשובה שבידידותינו.