חובבי הדגה המזדמנים למרינה של הרצליה כבר יודעים מזמן את הכתובת: 'דרבי בר דגים'. כמסעדת הדגל של הרשת היא קנתה לה מומחיות בבישול דגים בתנור-אדים, בגריל או בשמן עמוק, בצד מבחר של פירות-ים לסוגיהם.
אף שאיננו נמנים דווקא עם חסידי הדגה למיניה, דבקנו ב"דרבי" בעיקר בזכות המבחר הגדול של סלטים טריים ומרעננים תוצרת-בית, המוגשים בה והמהווים מנה גדושה בפני עצמה. אלה נכללים במחיר המנה העיקרית, יחד עם שני סוגי לחמים, תוספות של סלט-ירקות קצוץ ותפוחי-אדמה אפויים בתנור - הכל חופשי, על חשבון הבית, וללא הגבלה.
כיפאק לפורל
היינו שני זוגות, ובהם זוג-תיירים מאוסטריה, שהתמחו בעצמם בגידול דגי-פורל בחלקת הדיג הפרטית שלהם. זו, מן הסתם, הסיבה שהיססנו תחילה אם יש בכלל טעם להציע להם את האלטרנטיבה הישראלית, אך הופתענו לטובה. בן הזוג האוסטרי שבע נחת רבה מדג ה"צבר" הישראלי, הגדל בקיבוץ דן שבצפון, ושמסתבר כי כלל לא בייש בעיניו את הפירמה. בת-זוגו הייתה זהירה יותר ובחרה בסרטנים, שהשביעו אף הם נחת את קיבתה, ואילו בת-זוגי, חובבת דגה משכבר הימים, בחרה בדג הדניס ונהנתה מכל פיסה ממנו. רק כותב שורות אלה יצא דופן והעדיף, כדרכו, את המנה הבשרית: שני שיפודי-פרגית, גדושים בבשר נדיב ועשוי כהלכה, שכדי להיטיב את טעמם הושרו בטחינה טעימה, תוצרת המקום.
חגיגה מושלמת
לקינוח הזמנו סורבה, של שלושה סוגי גלידת-פירות מרעננים; מלבי-שמנת עם מי-ורדים, ש"דרבי" התמחתה במיוחד בהכנתו; קרם ברולה וקדאיף עם קרם-אנגלז. מה יש לומר: החגיגה הייתה ממש מושלמת.
השרות היה מעולה וגם השירותים, שחודשו באחרונה לבלי הכר, הצטיינו בניקיונם ובאביזריהם החדשניים. התשלום הסתכם ב-382 שקל, שעליו הוספנו תשר של 12 אחוזים. בסולם הקולינרי זיכינו את "דרבי בר" בציון 8.
בתום הארוחה ישבנו עוד שעה ארוכה במרפסת המסעדה, הנשקפת אל נופה המרהיב של המרינה, מול מעגן היאכטות הקסום, והישרנו, בנוסטלגיה, את מבטנו לעבר ים החתיכים והחתיכות שחלפו כל אותה עת לנגד עינינו.