עיתון הארץ פרסם לאחרונה (17.11.09) מאמר מוזר בתוכנו ובמיקומו המרכזי, בכותרת: "מה כבר ביקשתי", בחתימתה של ד"ר בתיה שפי מקיסריה.
במאמר מסופר כי ביתה של הכותבת, בתיה שפי, נמצא בקרבת ביתו של ראש הממשלה. היא תובעת ממנו לא לשהות בביתו בתקופת כהונתו, זאת למרות שהוא מבקר בביתו לעיתים ולא בקביעות.
על-רקע שכנות זו, מתלוננת העובדת הסוציאלית, בתיה שפי, נגד ראש הממשלה והמאבטחים שלו, שסידורי הבידוק הביטחוני שלהם גורמים לה לסבל נוראי(!), המתבטאים "במסכת ייסורים"(!) של חיים "קשים מנשוא"(!) ולתחושה שהיא גרה "כמו בגטו"(!).
זוהי תלונה מחוצפת של עובדת סוציאלית מפונקת, מתנשאת, בסגנון אריסטוקרטי, של אישה המנותקת לחלוטין ממציאות החיים שלנו בנושאים הביטחוניים, המוכרים לכלל האזרחים בכל הארץ, שמשום מה מקבלת חשיפה בולטת ותמוהה בעיתון הארץ.
עשרות אלפי משפחות בארץ "סובלות" מהטרדות של זיהוי ובידוק ביטחוני בחנויות, במסעדות, בבתי ספר, בתחנות רכבת, במוסדות ציבור ובבתי חולים, ואינן זוכות למאמר "הזדהות" בעיתון הארץ.
עשרות אלפי משפחות בראשון לציון, בחולון ובאור יהודה סובלות בקביעות בלילות מרעש מטוסים ממריאים ונוחתים בנמל תעופה בן-גוריון, ואינן זוכות בהארץ לקבל במה תקשורתית למאמר ביקורתי בנדון.
לכל שרי הממשלה, ראשי צה"ל ובכירי השב"כ והמוסד, המתגוררים בכל הערים וביישובים בארץ, יש שכנים כמו בתי שפי, שמורגלים לסידורי ביטחון, המוכרים לכולם, אך אינם מתלוננים במאמרים בעיתון הארץ.
תלונה מהסוג של בתיה שפי הייתה צריכה לקבל פרסום, אולי רק במדור מכתבים למערכת, אבל לא כמאמר בעמוד מאמרי הפובליציסטים של העיתון - דבר המחייב הסבר לציבור.
הדבר מעיד על "שיקולי עריכה" שגויים ומגמתיים שמטרתם לבקר את ראש הממשלה, אפילו בנושא שולי, טיפשי וחסר כל היגיון והצדקה. ואולי לעיתון הארץ יש התחייבויות אישיות ותקשורתיות לכותבת, שזכות הציבור לא לדעת מהן.