|
תודות לפרופסור דוד ניב המנוח (שנרצח בינתיים בידי בן-עוולה), אז ראש המחלקה לשיכוך הכאב בבית החולים "איכילוב", שוכנעה המערכת הרפואית בארץ שלשימוש במורפיום, ללא הגבלה, יש רק תועלת למי שבאמת נזקק לו, כשהאינדיקטור לצורך הזה הוא החולה עצמו, שהוא בלבד חש מהו המינון הנדרש לשיכוך כאביו. במאמר מוסגר יצוין כאן, כי הטיפול בשיכוך הכאב לצרכים רפואיים היה אז בארץ רק בחיתוליו, כשלפרופ' ניב שמורה זכות-ראשונים בהדרכת המערך הרפואי בישראל בתורת השיכוך. ובכל זאת, לעולם הרוקחות לקח עוד שנים לאחר מכן כדי להבין שאין שום טעם להסתיר בכספת את המורפיום ממי שבאמת נזקק לו. הסחבת מצידו הייתה גדולה עוד יותר עד שהבין, בסופו של דבר, שמריחואנה רפואית היא תרופה יעילה, אפילו קונבנציונאלית, למי שבאמת נדרש לה ושאינה צריכה, בתור שכזו, לעורר שום קונוטציה עם סם אסור לשימוש. אז נכון שהשימוש בצמח הקנאביס לצרכים רפואיים אינו יכול להינתן, חופשי-חופשי, ללא אישורו של רופא-מומחה. כך או אחרת, טוב שמאוחר, מאשר לעולם לא, יוכל מעתה רופא כזה לאשר את השימוש במריחואנה הרפואית, המשפיעה לטובה על מערכות הגוף כולו. היא תינתן בחינם לכל נזקק ומיועדת לא רק לחולי סרטן, אלא גם לאלה הסובלים מאיידס, מטרשת נפוצה, מאלצהיימר, מאפילפסיה, מגלאוקומה, מתסמונת-טורט, ובמקרים מסוימים אף למי שלוקים בלחץ-דם גבוה במיוחד.
|
|
בת-זוגי, עליה השלום, שסבלה מגידול ממאיר בשלב מתקדם, טופלה בתרופה משככת הכאבים במשך חודשים אחדים וזו, יחד עם כמויות אדירות של מורפיום, סייעו לה מאוד בטשטוש כאביה המוגברים, במניעת בחילות ובהיעדר מוחלט של נשירת-שיער - תופעות הלוואי המקובלות בטיפול כימותרפי. הטיפול הניסיוני, ובאותם ימים אכן גם הראשוני מסוגו בארץ, ניתן אז בהסכמה שבשתיקה: הן מן הצד המטפל, שמבחינתו היה זה ניסוי בתהייה למטרות מחקר, והן מצד אשתי המטופלת, שהניסוי סייע לה להמשיך בהפגנת הופעתה המטופחת, שלה ייחסה חשיבות יתרה. בעזרתו היא יכלה לתפקד ולעבוד כמחנכת כמעט עד ליומה האחרון. אבל לצורך אישור השימוש בתרופה הניסיונית הזאת נאלצתי כמעט לעקור הרים. באותם ימים רווח, עדיין, מיתוס רפואי, לפיו מריחואנה, אפילו רפואית, היא מחוץ לתחום, בשל הקונוטציה השלילית שהיא מעוררת עם עישון סמים אסורים. אפילו המורפיום, במינון מקסימלי, היה אז בחזקת טאבו, של הס מלהזכיר, שיש בו, כביכול, יותר נזק מתועלת.
|
|