יחי ההבדל הקטן

מעשה ברק לשלילת ההסדר הינו פגיעה אנושה בדמוקרטיה המבוססת על שוויון בפני החוק והמוסר. בכך שהתגולל על ישיבת הר ברכה ואינו מעז אפילו לצייץ כנגד אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטאות אחרות, הרי הוא שלא ברשות ולא בסמכות, ובאורח לא חוקי וגורף מערער באין מכהה את יסודות הדמוקרטיה הישראלית (המעורערת בלאו הכי). יותר ויותר מתברר כי אפשר שצירוף אהוד ברק לקואליציה הינו מקח טעות, באשר הוא מהווה הזנב המכשכש בכלב והכשכוש הזה אינו מחמיא למדינת ישאל ועמה, באשר הינו גורם מפלג בתוכנו במקום מאחד, כפי שהייתה הכוונה המקורית בצירופו. על מפלגת השלטון לבחון חלופות אחרות, באשר יותר ויותר נראה ברק כגורם אשר יטביע את ספינת הליכוד לתהום ועימה יחד את עתיד עם ישראל וארץ ישראל. לא נפרט כאן את החלופות העומדות בפני ראש הממשלה, הן ידועות. רצה ברק לקלל ויצא מברך. נהיר הוא כי הלה פתח באווילות מתמיהה, שלא לרצונו (ואפשר שמשיקולים פוליטיים אכן כן לרצונו), תיבת פנדורה המהווה חרב פיפיות נגד המחנה ממנו הוא בא. אכן, בכל רע ניתן לראות גם שביב של טוב. באם התגוללותו של שר הביטחון על ישיבת ההסדר בהר ברכה והעומד בראשה תפתח דיון ציבורי בכל (ב-כ-ל) הסוגיות לעיל, והדיון הציבורי יביא לשינוי נוהלים וחקיקה מתאימה שתמנע הישנות תופעות מכוערות לעיל ותמנע מאנשים מכוערים ובלתי-מוסריים בעליל כאהוד ברק להשליט מאווייהם הפוליטיים הצרים על הכלל, הרי שיצאנו נשכרים. אך במידה שלא נשכיל לנצל את ההזדמנות הציבורית שנקלענו אליה לתקן עוולות יסוד בתוכנו, או למצער לעלות על הנתיב אשר יובילנו שמה, הרי שנמשיך ונידרדר יותר לתהום מוסרית ולאומית אשר תוצאותיה מי ישורנו.

עדות למאבק השליטה בנו כולנו ניתן לראות במיקרו-קוסמוס של אוניברסיטאות ישראל. מה שמותר למרצים שם אסור לדתיים בינינו. חופש אקדמי אמור להיות פרוש על פני אוניברסיטאות כמו על ישיבות ההסדר, אך בלקסיקון של אהוד ברק ומיעוט זניח בעם השולט ברוב ללא מצרים, קיים הבדל תהומי בין הגופים הללו. שניהם נתמכים נכבדות על-ידי המדינה, בשניהם עונים המרצים בם על כל המדדים של עובדי ציבור. בשניהם התלמידים הינם סטודנטים הלומדים במוסדות נתמכי ציבור, ובאם כך - מדוע להבדיל ביניהם? האם חוזים אנו בהבדל בין דם לדם? האוניברסיטאות מהוות את החממה הלאומית להשתמטות ולשנאת המדינה בעידודם ובהכוונתם של מאות רבות של מרצים המביאים עימם את משנתם הפוליטית המוטה חריפות לכיוון אנטי ישראלי לתוך חדרי הכיתות, ומוציאים תחת ידיהם עשרות אלפים של משתמטים ואנרכיסטים נגד אושיות המדינה ומשטרה הדמוקרטי. גם עידוד בתחום האפור לסרבנות בחדרי הכיתות של בתי הספר התיכוניים אינה זוכה כלל להתייחסות הולמת. גם שם ישנם מורים ומורות (בעיקר) המביאים משנתם השמאלנית האנטי-יהודית, ציונית ודמוקרטית עימם, ואינם מהססים להטיף ולטפטף רעל פיגולים זה למוחותיהם הרכים של תלמידיהם. התוצאה ניכרת היטב. סרבנות אפורה וישירה של כ-35% מהגברים חייבי גיוס והשתמטות בטיעונים ובתואנות שונות משירות בצה"ל. שוב, ההסתה מצד שמאל נגד המדינה אינה זוכה כלל להתייחסות רשמית וציבורית. מהתייחסות המדיה ומערכת המשפט לכל התופעה כבר נואשנו. שתי מערכות אלו לא רק שאינן עומדות בפרץ כפי שאמורות היו להיות אלא אף מעודדות, הן בגלוי והן בהסתר, את התופעה, והדברים ידועים היטב לכל בר-דעת. הגילויים האחרונים על התנהלות מוטת האג'נדה השמאלנית-קיצונית של פרקליטות המדינה וראשיה בהכוונתו של שי ניצן (נראה שבעידודו מוטה האג'נדה של מזוז כמובן), הינם עדות חותכת לכך. על בית המשפט העליון והתנהלותו המתיוונת חבל להכביר מילים. כל סרבנות נגד שירות כחוק בעבור מדינת ועם ישראל הינה פסולה, אך יש סרבנות ויש סרבנות, והן אינן עשויות מקשה אחת. הסרבנות מהימין הינה בעד עם וארץ ישראל ואילו הסרבנות משמאל הינה נגד העם, נגד כולנו, ותומכת בקיעקוע אושיות מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. מעולם לא זומן מרצה אוניברסיטאי לשימוע על דברי הסתה ובלע נגד עם ישראל, ארץ ישראל, צה"ל, הגיוס, העידוד לסרבנות, העידוד למסירת הארץ לאויבינו ועוד עשרה קבין אחרים של הסתה קשה נגד כולנו. מאות מרצים ואנשי אקדמיה שותפים למעשה יום ביומו, בעוד הם והאוניברסיטאות המשמשות להם חממת צפעונים, חופשיים, שמחים ועליזים לעוות את נפשו של הדור הצעיר שלנו, את עתידנו וסיכויי קיומנו באין מכהה. האם שאלנו עצמנו אי-פעם מדוע זה הצבא אינו מפסיק את התקשרותו עם האוניברסיטאות לנוכח הנאמר לעיל? הצבא מקיים באוניברסיטאות תוכניות לימוד ופעולות עיוניות אחרות בתמיכתו ובמימונו; ובכן, לנוכח ההסתה וההמרדה באוניברסיטאות, מדוע לא שמענו דבר על כך מצד ברק ומשובטיו? האם דמם של המרצים הממרידים והמסיתים סמוק יותר? אלו הם משנאי החינם בינינו אשר בהחצף פנים וביד רמה, בשם החופש האקדמי (אשר זה זמן רב נדרש להגדרה מתאימה ולמסגרת הולמת), הזכות לחופש הביטוי (אשר גם הוא נדרש להגדרה עדכנית עקב קיעקוע הגבולות בו הינו פועל), מערערים את יסודות קיומנו ביודעין ובכוונה תחילה, בעוד אנשים המביעים דעתם הלגיטימית עקב נאמנותם ומסירותם לעמם, המטיפים לשירות בצבא כחיוני לקיום מדינת ישראל, מועלים על המוקד ונצלבים (השימוש במושג זה אינו בכדי), כמסיתים וכממרידים. באם זה אינו עולם אורווליאני בו אנו חיים, איננו יודעים פירושו של "היפכא מיסתברא".

אבל מדוע נזדעק, תמיד ניתן יהיה לגייס את "הזויי רמת אביב", "האנרכיסטים מבילעין" "ובולסי הסושי משינקין", צבא לתפארת יהיה לנו בוודאי. ברק ירה לכל מדינת ישראל ברגל, הוא כורת את הענף עליו כולנו יושבים. בישיבות ההסדר הרב אינו המפקד העליון כפי שחפצות הלשונות הרעות שנאמין. הרב הוא תומך אידיאולוגי מעצם מעמדו, אך כל חייל מישיבת ההסדר מקבל ההחלטה אם לסרב או למחות אך ורק לעצמו ועם עצמו, ואכן רובם המכריע אינם בעניין הסרבנות וזו העדות לאיכות החינוך למצוינות-לאומית בישיבות ההסדר. מכיוון שאנשי מערכת הביטחון יודעים זאת היטב, הרי שברי כי הינם מתגוללים ומטפסים על העץ השגוי. קרוב לוודאי כי הנושא הבעייתי הזה יחזור כבומרנג לחיק קצינינו המהוללים ומה אז, מה יעשו הם אז? יפרקו את צה"ל? יגייסו את סרבני שינקין והסלבס המשתמטים? במבט שטחי וקצר-מועדנ"אה כי לכאורה ישיבות ההסדר נזקקות לצה"ל. אך בראייה כוללת, מערכתית, ארוכת-טווח, הרי שבתוך 20-10 שנים קצרות, ללא ישיבות ההסדר, קרוב לוודאי כי מדינת ישראל תתקשה לשרוד. אנו כבר יודעים עד כמה זיכרונם של אחינו היהודים ארוך ועד כמה הם סבלנים, אלפי שנים סבלנים. החשבון במלואו יוגש לממשיכי הסכלים של היום כדוגמת אהוד ברק, אזי אז, בריבית דריבית. ומה אז? נכון, לאהוד ברק באמת שלא איכפת מעתיד מדינת ישראל בעוד 10 שנים, זה יהיה כבר מאחוריו, אך מה באשר לנו כולנו, הגם לנו לא איכפת? חוסר שיקול הדעת הקיצוני, העדפת השיקול הפוליטי הפנים-מפלגתי הצר, על פני צרכי האומה וההתלהמות האינטלקטואלית שהפגין אהוד ברק בהחלטתו הפזיזה, הקנטרנית והמטופשת - מעמידים בספק רב את יכולתו לשמש כשר ביטחון או כל שר לכל צורך שהוא בממשלות ישראל. המשך תמיכתו של בנימין נתניהו באהוד ברק אפשר שמצביע על שיקוליו הפוליטיים הצרים של ראש הממשלה עצמו לעומת צרכי האומה, ובכך גורר ברק את נתניהו לתהום הפוליטית יחד עימו. חוסר האהדה הבולט שרכשו ברק ונתניהו עקב פיאסקו ביטול ההסדר כבר מסתחרר בציבור וגרוע יותר, גם בצה"ל. ראוי היה לראש ממשלתנו המתהדר בראייה מדינית רחבה למנוע את השריפה בשדה הקוצים שעורר אהוד ברק מבעוד מועד ולשכחה, מאחר שכבר אירעה במהירות האפשרית.