ראש ממשלה שיש לו רוב בכנסת איזה צורך יש לו להוסיף שרים לממשלתו ולחלוק את שלטונו עם חברי מפלגה יריבה?
בנימין נתניהו מסביר כי הוא מבקש אחדות בעם לנוכח הסכנות החיצוניות למדינה, בשעה שהוא מנסה לפלג את סיעת קדימה. חברי הכנסת שהוא מבקש לפתות לעזוב את סיעתם נבחרו בעבר בקולות מצביעי הליכוד והם גנבו את הקולות והתאחדו עם ראש הסיעה היריבה בבחירות -
שמעון פרס ראש מפלגת העבודה - להקים את הגירוש מגוש קטיף בהיפוך גמור של הבטחותיהם לבוחרים. עכשיו מבקש מר נתניהו שחברים אלה שוב ירמו את בוחריהם ולאחר שהתייצבו לבחירות חדשות בשם קדימה, יעברו חברים אלה לתמוך בו.
מותר וחובה לחברי כנסת לשקול בדעתם ולהפעיל את מצפונם לפני כל הצבעה בכנסת ולשנות את דעתם. אבל החברים שמבקש מר נתניהו לצרפם אליו אינם מנמקים את מעברם בשיקולי מדיניות ובהבעת דעה, אלא אך ורק בשיקולים של קבלת משרות. אנשים כאלה מרמים את הבוחר פעם אחר פעם, מתחזים לחברי מפלגה אחת ולמייצגים דרך אחת לפני הבחירות, ועוברים למפלגה יריבה ותומכים בדרך הפוכה ממה שהציעו לבוחר שהטיל את הפתק ובחר ברשימתם. מה ישיג מר נתניהו בצירוף האנשים האלה? לא תמיכה יותר גדולה של העם בממשלה ואמונה בדרכה, אלא בוז וכעס על הולכת שולל - בפעם השנייה. לא אחדות בכנסת, אלא ריב ומדון בתוך סיעת קדימה ובתוך סיעת הליכוד אשר מתבקשת לבחור לשרים את אלה שערקו ממפלגתם ונאבקו נגדם בבחירות. לא כישרון וידע של חברים חדשים, אלא תאוות בצע של חסרי הבנה ויכולת חשיבה.
מר נתניהו זקוק לחברי הכנסת חסרי העקרונות האלה מכיוון שהוא מאבד את תמיכת חברי הכנסת של הליכוד לאחר שנטש את דרך הליכוד והתנכר להבטחותיו לבוחרים. לא את סיעת קדימה מבקש מר נתניהו לפלג, אלא לדלל את סיעת הליכוד, ולצרף את הפלג שלו יחד עם חברי הכנסת של סיעת קדימה.
הממשלה הזאת בזה לבוחרים ולדמוקרטיה בכל מעשיה. האיסור על יהודים לבנות בתים באזורי ארץ ישראל, אינו מפני לחצים של ממשל אובמה כפי שאומר מר נתניהו. הנשיא האמריקני אובמה לא אמר ל
אהוד ברק לבטל דמוקרטיה בישראל ולשלוח פקחים להכות ראש עירייה נבחר בכניסה לעירו. אהוד ברק הוא שהכין את התוכנית המצמררת של גיוס כוחות היבשה וחיל האוויר להילחם בישראלים תושבי יהודה ושומרון. לו רצתה הממשלה הזאת לעמד בלחץ אמריקני, הייתה משתמשת ביוזמה של החיילים שהניפו כרזה, להראות כי העם בישראל מתנגד לדרישה הגזענית של גירוש יהודים מבתיהם. נזכיר כי בעקבות מלחמת יום הכיפורים ביקר שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר בארץ בדרישות מישראל לסגת לטובת המדינות סוריה ומצרים שתקפו אותה. העם יצא אז להפגנות סוערות נגד כוונת הממשלה להיכנע, אבל קיסינג'ר היה משוכנע כי הממשלה מעודדת בסתר את ההפגנות כדי שלא ידרוש ממנה ויתורים. אהוד ברק לעומת זאת עסוק ברדיפת רוב שהביע דעתו נגד הגירוש מגוש קטיף ונגד חזרה לאותה דרך.
באהוד ברק תומכים רק שבעה חברי כנסת ממפלגתו, וכל אחד מהם זוכה לכסא בממשלה - חמישה שרים ושני סגני שרים. יתרה מזאת, אהוד ברק הוא ראש הממשלה (בפועל). מר ברק הוא המוציא והמביא בממשלה הזאת. הוא שדן עם אובמה על 'תוכנית ההקפאה', והוא המטיל גזרות על אזרחים נאמנים ושולח כוחות להכות ולפצוע, ואף התפרסמו תוכניות של משרד הביטחון לירות באנשים ולפנות אותם מבתיהם.
הציבור לא בחר באהוד ברק אלא להפך - הביא עליו תבוסה צורבת בפעם האחרונה שהתייצב לבחירה ישירה לראשות הממשלה. כאשר שב אהוד ברק להתייצב לבחירות ועמד בראש רשימת מפלגת העבודה לכנסת, הפחית הבוחר את כוחה של המפלגה. כאשר עמדה המפלגה בבחירות בראשות הדמות המגוחכת של
עמיר פרץ, קיבלה המפלגה חמישים אחוז יותר קולות מאשר בראשות ברק.
בתודעת הציבור בארץ חקוקה התמונה של אהוד ברק דוחק ביאסר ערפאת להיכנס לפניו לאולם בקמפ דייויד, במחווה של כבוד לאותו רוצח, מצד מי שידוע בארץ כרחוק ת"ק פרסה מכל סממן של צניעות ונימוס.
מר נתניהו בחר במר ברק להיות שר הביטחון, למרות כישלונו במלחמת עופרת יצוקה. כולנו נושאים בתוצאות הכישלון - שום מנהיג של 'ממשלת החמאס' לא הוענש על הפגזת ערי ישראל, ובסיום המלחמה לא הושגה שום הרתעה - החמאס שב להצטייד ברקטות יותר משוכללות. החייל הישראלי החטוף לא שוחרר בעוד ישראל מוסיפה לספק מים וחשמל לממשל עזה; וישראל נתונה להתקפת חרמות ונידויים וגינויים בצורת דוח גולדסטון בעולם.
רצונם של הבוחרים נרמס לעפר כאשר מתנהגת ממשלה בניגוד להבטחות לבוחריה וכאשר מנהיג אותה בפועל האיש שהציבור דחה פעם אחר פעם. נראה, כי מרגע שנבחרו, עסוקים השרים במציאת חן בעיני 'המשטר הישן' - אותו מיעוט אשכנזי-שמאלני-חילוני השולט במרכזי הכוח במדינה, על-אף ההרס והאסונות שהביא אותו מיעוט על המדינה מאז ימי אוסלו. לאזרחים המסורים, עם ישראל המקריבים את כוחותיהם ועמלים למען עתיד ילדיהם, המתאחדים מול אויב 'איש את אחיו יעזורו' - למצביעים בבחירות, אליהם מתייחסים ראשי הממשלה בבוז.
נראה גם כי ראשי הליכוד אינם קולטים כי רבים ממצביעיהם הם ממשפחות פליטים בארצות ערב. כאשר מעלה אובמה בפניהם את מצוקת ה'פלשתינים' - שאיבדו בתיהם בעת שנכשלו בניסיונם להשליך לים את הישראלים - אף לא עולה בדעתם של נציגי ישראל להשיב כי הערבים רדפו וגירשו את הקהילות העתיקות של עמנו האזרחים השלווים והמועילים, ומחצית אוכלוסיית ישראל היא ממשפחות פליטים אלה.
אם חברי הכנסת של הליכוד לא יעצרו את ההידרדרות ויתנערו מהתכחשותם לבוחריהם, נכונה להם אכזבה מרה בבחירות הבאות בקרוב.