אז אם לא טוב לגייס חיילים בכפייה - יש לגייס אותם מרצון, ובשביל רצון טוב צריך כסף.
ומאין יבוא הכסף?
תשובה ראשונית לשאלה זו ניתן למצוא בתוכנית ההתייעלות של חברת מקנזי, בדוח שהוזמן על-ידי מערכת הביטחון. שם נקבע שהתייעלות בתחומי הבינוי, הרכש והאחזקה, תניב חיסכון של 1.3 עד 1.6 מיליארד שקל בשנה - החל משנת 2014.
בהערכה זהירה, ניתן בכסף הזה לממן את עלות שכרם של 120,000 חיילים בשנה, ברמה של פי 2 משכר המינימום (כ-8,000 שקל ברוטו לחודש).
שאר הכסף יבוא משחרור סיטוני של עשרות אלפי חיילים וחיילות שצה"ל נאלץ להעסיק עקב חוק שירות חובה. שחרורם יפנה תקציבים ניכרים למימון עלות שכרם של מתגייסים מרצון, ומצד שני יאפשר למשוחררים (ולבני גילם שלא יהיו חייבים עוד בגיוס) לרכוש השכלה, לעבוד, לשלם מיסים ולהעלות את התוצר הלאומי, ומתוך כך את תקציב המדינה בכלל, ותקציב הביטחון בפרט.
אין שום יסוד לחשש מפני דלדול השורות בצבא, להפך: כבר במציאות הנוכחית קיימת מוטיבציה גבוהה מאוד להתנדב ליחידות קרביות, אותן יחידות שהגיוס אליהן הוא רצוני והתנדבותי לחלוטין. חיילים שיתגייסו מרצונם החופשי, מתוך שילוב בין פטריוטיות, רצון להגשמה אישית ותמריץ כלכלי נאות - יראו בצבא מקצוע וקריירה לכל דבר, ישרתו שנים ארוכות וירכשו מיומנות צבאית טובה פי כמה מנערים שמחפשים איך להעביר שלוש שנים במינימום נזק.
לא רוצה? - לא צריך!
ביטול גיוס החובה, מלבד התועלת הביטחונית והכלכלית, יביא גם לירידה ניכרת במתחים החברתיים והפוליטיים: מי שלא רוצה לגרש יהודים או לדכא ערבים - שלא יתגייס, או שיתפטר מהצבא; מי שרוצה ללמוד תורה - שיתכבד וייהרג באוהלה של תורה עד שיצמחו לו שערות על הציפורניים. איש לא יתלונן ולא יקטר, מפני שהשירות בצבא יהיה כמו השירות במשטרה: ירצו - יתגייסו; לא ירצו - לא יתגייסו.
ובא לציון גואל.