חייל בצה"ל, בוגר סיירת גולני, הגיע לשירות מילואים בצה"ל והופקד על עמדת שמירה בציר דרכים. במסגרת הפקודות לעצירת רכב, קיבל הוראות היוצרות מצב בו הוא - הבודק - מואר, בעוד הרכב החשוד - מצוי בחשיכה, ובעקבות ידע צבאי קודם, שנרכש לפני-כן בצה"ל והיה הגיוני בעיניו, לא הסכים לבצע כך את הפקודה כהווייתה והפך בפועל את היוצרות:
החייל דאג שהוא - בעת האירוע של העצירה והבדיקה - ישהה בחשיכה, בעוד הרכב החשוד, על נוסעיו - יהיו מוארים. החייל הזה כבר לא מוצב במחסומים.
ומה זה קשור לפרשת השבוע? וודאי שקשור: אדם באשר הוא - הינו יצור חושב, אפילו הוא חייל,
אפילו הוא עבד. ובפרשת שמות [פרק א' פסוקים י"ז-י"ט] כתוב:
"ותיראינה המיילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים, ותחיינה את הילדים. ויקרא מלך מצרים למיילדות ויאמר להן, מדוע עשיתן הדבר הזה, ותחיינה את הילדים. ותאמרנה המיילדות אל פרעה, כי לא כנשים המצריות-העבריות, כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת - וילדו". והרלב"ג שיבח את המיילדות העבריות ברוב התפעלות וכתב:
"ועשו זה בחכמה נפלאה, וזה במה שאמרו "כי לא כנשים העבריות המצריות כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת - וילדו". ניתנה הוראה ברורה כדת וכדין, מן המלך אל העבד, והעבד - שמע, הבין היטב את הפקודה, וחשב. המיילדות חשבו מה ראוי להיעשות, בהתאם לכללים שהיו להן מימים ימימה ובהתאם להבנתן, החיו את הילדים ותרצו זאת בערמה תוך הפרת מצוות המלכות, וציות לצו מצפונן.
לציית ללא מחשבה תחילה, זו פעולה בניגוד לטבע האדם,
שהוא תמיד - קודם כל ומעל הכל - חושב.