העובדה שהנהג הישראלי מתנהג בשיטת "איש הישר בעיניו יעשה" - איננה חדשה לאיש. גם העובדה שלנהג ולנהגת הישראלים בדרך-כלל לא אפכת מאיש זולת עצמם - גם היא עובדה ידועה. אולם מה קורה כאשר מדובר בהורים, המסכנים חיי-ילדים, ובתוכם את חיי ילדיהם שלהם?
בית-הספר "תחכמוני" בחדרה ממוקם בהצטלבות רחוב יצחק עפגין עם רחוב קטן ללא-מוצא המסתעף ממנו. רחוב יצחק עפגין משמש עורק-תחבורה מרכזי בשכונת השדרה, שהיא משכונותיה היפות של העיר. בכל יום - ובעיקר בשעות הצהרים, עם תום יום-הלימודים - מגיעים הורים רבים ברכבם-הפרטי כדי לאסוף את ילדיהם מבית-הספר. בעוד שיש הורים אשר מקפידים להעמיד את רכבם במקומות המותרים בלבד, רבים אחרים חונים בחניות-כפולות, על מעבר-החציה ליד בית-הספר (וחוסמים אותו לחלוטין), ובכל מיני מקומות 'יצירתיים' נוספים, אף-הם לא חוקיים. כמובן, שהתוצאה היא פקקי-תנועה, אי-יכולת לעבור ברחוב, חסימת דרכם של כלי-רכב אחרים שחנו כחוק, וסכנה להולכי-הרגל שמבקשים לחצות את הכביש בבטחה אך מוצאים שדרכם חסומה ושדה-הראיה שלהם מוגבל.
"זו ממש שערוריה!", אמר לנו מר דוד ויגננסקי, אב לילדה הלומדת בבית-הספר. "בשנה שעברה ראיתי כיצד ילדה מאחת-הכיתות מנסה לחצות את הכביש בין כל המכוניות שחונות ועומדות באמצע הכביש, והיא כמעט נדרסה! ולאף אחד לא אכפת, לאף אחד זה לא מזיז!"
ואכן, ילדים העושים דרכם הביתה ברגל, בהיותם נמוכים-יותר ובעלי שיקול-דעת מפותח-פחות מזה של מבוגרים, חשופים מאוד לסכנת-הידרסות כאשר הם מנסים לנווט את דרכם בין המכוניות החונות ובין כלי-הרכב העומדים על מעבר-החציה ומונעים את השימוש הבטוח בו. גם ילדים המנסים להגיע אל מכונית האבא או האמא - נאלצים לעיתים לרדת אל הכביש בין מכוניות חונות, מבלי שיהיה להם שדה-ראיה מספק ובטוח.
אגב, כשמעירים להורים הללו שהם חונים בניגוד לחוק ומסכנים את כלל הצבור - הם מסתכלים עליך כמו על משוגע... כן, בישראל של שנת 2010, אם אתה שומר חוק, ורצה שאחרים ישמרו אף-הם - אתה משוגע.
במהלך חודשים ספטמבר ואוקטובר 2009, צילמנו עשרות מכוניות - עם מספרי-הרישוי שלהם - חונות באופן בלתי-חוקי. את המידע העברנו לפני כחודשיים אל משטרת-התנועה של חדרה, ישירות ובאופן-אישי לידיו של רב-פקד ליאור לוי, מפקד היחידה באזור. בשיחה שקיימנו איתו בעת מסירת-המידע, הסביר רב-פקד לוי שעיקר הבעיה הוא בהעדר תשתיות: "אין להורים שבאים לקחת את הילדים מקום לחנות", מסביר לוי, "ולכן הם חונים איפה שהם מצליחים להעמיד את המכונית".
צודק רב-פקד לוי באמרו שאין תשתית-מסודרת המאפשרת להורים חניה נוחה ליד בית-הספר, אבל: א. ממתי העדר מקום-חניה הוא אישור לעבור על החוק?לפי אותו היגיון, מי שאין לו כסף - יקח מוצר מן המדף בחנות-המכולת או מכל מקום אחר, מבלי לשלם... ב. במקרה הנקודתי של בית-הכנסת "תחכמוני" בחדרה, עם קצת רצון טוב אין בעיה למצוא חניה בקירבת-מקום. מאחורי בית-הספר יש מגרש ריק שניתן לחנות בו (ויש הורים שאכן כך עושים), ומלבד זאת תמיד ניתן למצוא חניה ברחוב הסמוך, או כמאה מטרים מבית-הספר. הבעיה איננה מיעוט מקומות-חניה; הבעיה היא עצלות-ההורים.
ומה בנוגע לאכיפה בשטח, או ליתק דיוק - העדר האכיפה? רב-פקד לוי מנסה לתלות את האשם בחוסר כח-אדם ממנו הוא סובל. "אין לי שוטרים לשים אותם בכל מקום", הוא מלין. ואכן יש אמת בדבריו, ואכן אין הוא אחראי לסדרי-הגודל של כח האדם העומד לשרותו. לכן, מתוך התחשבות במיגבלות הקיימות, הצענו לו לשלוח שוטר לעמוד ליד בית-הספר "תחכמוני" רק פעם בשבוע או בשבועיים, לזמן קצר, וזאת על-מנת לייצר הרתעה כנגד הנהגים והנהגות העבריינים. עד-כה לא ראינו שוטר או פקח ליד בית-הספר.
לפי שעה אין שינוי בדפוסי-ההתנהגות של ההורים. הם ממשיכים להביא ולאסוף את ילדיהם מבית-הספר תוך התעלמות בוטה וגסה מכללי התנועה והחניה. אין מי שימחה, אין מי שיפעל כנגד התופעה, ואסון שחלילה עתיד לקרות - הוא רק ענין של זמן.
ביקשנו את תגובת משטרת-התנועה בחדרה לנושא, וכך כתב לנו רפ"ק ליאור לוי:
"הבעיה [המתוארת לעיל-א.ל.] מאפיינת מוסדות חינוך נוספים ורבים בגזרת משטרת חדרה, הכוללת את פרדס-חנה-כרכור, אליכין, אור-עקיבא, קיסריה וכמובן חדרה. אין צרת רבים צריכה לנחם איש, אך במשטרת ישראל אנו תמיד פועלים ביחס לכוח האדם, באמצעים והמשימות אל מול האירועים, וזאת על-מנת להוות גורם משפיע.
לאור עובדות אלו, הפעילות ממוקדת בהתאם למיפוי של תאונות דרכים, בין השאר אכיפה בסמוך לאחד מתוך כ-300 מוסדות החינוך שבגזרת משטרת חדרה.
[כל אזרח - א.ל.] מוזמן להגיש תלונה מסודרת בתחנת המשטרה כנדרש בחוק על-מנת שנוכל לעשות שימוש כדין בראיות שהביא עימו"
"המאבק בתאונות הדרכים הינו משותף להורים, למחנכים, לעירייה ולמשטרה. יש לפעול יחד תוך הבנה ושיתוף פעולה בכדי לצמצם את התופעה בסמוך לביה"ס תחכמוני"
"...המאבק.. משותף להורים... הבנה ושיתוף פעולה בכדי לצמצם את התופעה בסמוך לביה"ס תחכמוני". במקרה זה, ההורים הם הבעיה העיקרית. והוא שאמרנו: רק ביום בו חלילה יקרה אסון - יגלו ההורים לידי "תחכמוני" הבנה ואכפתיות. עד אז - "איש הישר בעיניו יעשה".