רשות משפטית חדשה נולדה בישראל - העיתונאי
דן מרגלית. ממש עוקר הוכחות והלכות משפטיות וטוחנן זו בזו. פשוט אור השמש המשפטית המאיר נתיב משפטי חדש לכל גויי העולם. וכדי שאוכל לעטר את עצמי בתואר "המביא ישועה לעולם" אביא כאן את הדברים בשם כותבם.
ב"ישראל היום", ביתו התקשורתי של דן מרגלית, פרסם העיתונאי הוותיק מאוד, את סיפור המעשה המופלא הבא: שלושה בכירים "מרשימים" במשרד מבקר המדינה - צבי ורטיקובסקי, אהוד לנגרמן וגל פלג - באו לביתי כדי להסביר שהביקורת של מבקר המדינה על ד"ר ירן זליכה הייתה במקומה. לאחר שהשמיעו את עמדתם הנחרצת הגיע לבית גם ד"ר
ירון זליכה "החד כתער". בבית התקיים רב-שיח אותו הגדיר מרגלית כ"מנומס-נרגז-עוקצני-סרקסטי ומה שביניהם".
זליכה הציג בפני מרגלית ומומחי הביקורת מסמכים המאששים את עמדתו והאדונים הנכבדים, עושי דברו של המבקר לינדנשטראוס, הביעו את הסכמתם לבדיקה מחודשת של הדוח. זליכה סירב למסור את המסמכים בטענה ש"איבד את האמון" באנשי מבקר המדינה.
עד כאן טיעוני הצדדים. עכשיו פסק מרגלית את הפסק: "המסמכים מצדיקים בדיקה מחדש". כלומר: בעיני "השופט" מרגלית שגה מבקר המדינה כאשר כתב את הדוח שבו הוזכר לשלילה שמו של "מטהר האורוות" זליכה.
כמה שאלות חמורות עולות מהסיפור התמים לכאורה. שאלות שהציבור המשתאה לא זכה לקבל עליהן מענה, אולי מן הטעם שדן מרגלית חשב כי אין זה יאה לפרסם אותן. ואלה השאלות "הסתומות":
- האם דן מרגלית פנה אל מבקר המדינה וביקש - וקיבל - את הסכמתו לשלוח את שלושת נציגיו לביתו של דן מרגלית כדי להעיד בפניו?
- האם מבקר המדינה היה זה שפנה אל דן מרגלית וביקש את הסכמתו לשמוע את המומחים?
- האם ד"ר ירון זליכה פנה אל דן מרגלית וביקש שיעזור לו לטהר את שמו אצל אנשי המבקר?
- האם דן מרגלית, אחרי ששמע את עובדי מבקר המדינה הטוענים כי הביקורת "הייתה במקומה", החליט לזמן לשימוע את ד"ר זליכה, כדי שיפריך את טיעוניהם או כדי שיבהיר את עמדתו?
- מדוע התקיים הבירור המשפטי הזה בביתו של דן מרגלית ולא במשרדי המבקר, שם היה ראוי לדברים להישמע?
- האם מבקר המדינה, אחרי שקרא בעיתון או אחרי שקיבל דיווח טלפוני אל "הדיון", מתכוון להתייחס ל"פסיקה" של מרגלית, לשנות את הדוח ולטהר את ד"ר זליכה שאת שמו המפורש ניסה להסתיר בדוח הכתוב?
אני מבין את דן מרגלית שביקש להגן על שמו הטוב של עמיתו במאבק לטיהור אורוות השלטון, בסיועו של המבקר לינדנשטראוס. אך עדיף היה אולי שינסה להשיג את מטרתו במשעול הסמוי מן העין הציבורית. פרסום הדברים שהתרחשו בביתו הפרטי של מרגלית, במעין אינסטנציה ערעורית חדשה שאין לה אח ורע בעולם, פותח פתח שאינו קיים בחוק. מעתה יוכל כל מבוקר שהכתוב בדוח המבקר אינו נראה לו או אינו מוצא חן בעיניו, לפנות אל המבקר ולתבוע, בשם ההגינות וטוהר המידות, כי גם לו תיתנן האפשרות לערער על הדוח בפני דן מרגלית, או בפני כל "מומחה" אחר שיבחר לעצמו.
סוף-דבר: אם נפל פגם עובדתי בדוח שעסק בעניינו של זליכה, ואם על-פי הפגם הזה הוסקו מסקנות ביקורתיות לא ראויות - יתכבד המבקר ויודה בטעותו ואל יסתמך על "פסיקת" מי שהחליט לקחת על עצמו את תפקיד השופט, רק כיוון שהוא חברו הטוב של המבקר.