כאשר מומחה בית המשפט מעריך את עלויות תיקוני הליקויים בדירת התובעים בערכים סמליים, הקבלן ישאף שלא לבצע את התיקונים בפועל אלא לשלם את הסכומים המוערכים ולצאת מהנושא תוך עשיית עושר קל על חשבון הדיירים.
לדוגמא, אם ליקוי מסוים עלותו היא 100 שקלים, יסכים הקבלן לתקנו בעלות לקבלן הנמוכה ב-30% מעלות התיקון לקונה, כלומר, במחיר עד 70 שקלים.
והיה ומומחה בית המשפט יאמוד את עלות התיקון ב-25 שקלים בלבד,
ויחס מספרי זה הינו שכיח ומקובל אצל מומחי בית המשפט, אשר יצרו מחירונים בלתי-כתובים הנמוכים בהפרש רב מהמחירים האמיתיים, אזי אם ישלם הקבלן את התמורה על-פי מומחה בית המשפט, הוא ישלשל לכיסו 70-25=45 שקלים...
ואילו הדיירים יישארו עם 25 שקלים כשמולם ליקוי שעלות תיקונו הינה 100 שקלים - כלומר - יפסידו 100-25=75 שקלים...
מדובר בחשבון פשוט המוכיח מדוע הקבלן, אשר בכתב ההגנה בדרך-כלל דורש כי יתאפשר לו לתקן את הליקויים בדירה - משנה את עמדתו לאחר קבלת חוות הדעת של מומחה בית המשפט ומתנגד לבצע את התיקונים, תוך העדפה ברורה של תשלום כספי תמורתם.
מדובר בתעשיה שלמה של מומחיות וירטואלית שלא מתאימה למציאות.
דומה הדבר לסוחר פלוני אשר מכר חבית של דגים בשוק במאה שקלים לסוחר פלמוני, וזה האחרון מכר את הדגים לסוחר אלמוני ב-150 שקלים, שמכר את הדגים לסוחר אחר ב-200 שקלים. לבסוף קנתה את חבית הדגים עקרת בית בסך של 300 שקלים, ובבואה להכין מעדן לבני ביתה - גילתה לתדהמתה כי הדגים אינם ראויים כלל לאכילה... כאשר איתרה את מי שמכר לה את חבית הדגים, והתלוננה בפניו - נאמר לה בציניות: "וכי לא הבנת כי דגים אלו לא נועדו כלל לאכילה - אלא למסחר בלבד?!" מדובר בהחלט במציאות כפי שהיא, של המומחיות בשדה הבנייה, ובמקרה אחד שפרטיו שמורים עמי כי הדיון בתיק טרם הסתיים - הגדיל הקבלן לעשות ואף מהר לשלשל לקופת בית המשפט את הסכום הזעום, על-פי הערכת מומחה בית המשפט שנועד לביצוע התיקונים, תוך סירוב ברור וחד-משמעי לתקן את הפגמים בדירה בפועל...
יצוין כי אותו קבלן נמרץ, שעט על מחירי המומחה מטעם בית המשפט כמוצא שלל רב, כלל בכתב ההגנה שלו דרישה, כי תישמר לו הזכות לתקן את הדירה בעצמו...