שמשון הקירח

האירוע הזה הוא תוצאה טבעית של חזרת איוולת אוסלו במלוא טירופה וגיחוכה. לחיילים בחברון אסור להגיב ליידויי אבנים אלא לדווח ל"עמיתים" - "המשטרה הפלשתינית". כל פורע ערבי שנפגע זו תקלה שאותה צה"ל המבוהל מזדרז לחקור ולהצטדק. ישראל מאפשרת שוב בניית צבא ערבי על-ידי ארה"ב, כאילו לא נרצחו מעל 1,000 איש בסיבוב הקודם, כשברור מראש כי הוא יופנה כלפי אזרחיה וחייליה, ולו לפי דברי ה"וינגייט" שלהם, הגנרל דייטון. רוב רציחות הישראלים בשנים האחרונות בוצעו על-ידי ה"שוטרים" הללו. מערכת ההסתה של הרש"פ אינה נחה, הם יכולים להחרים תוצרת ישראלית ולהשתלט על שווקים, לקדוח מים באופן פרוע ולהפר כל הסכם. ועד הקהילה שלנו בולע הכל ומציג את היריקות כגשם. ובאוסלו כמו באוסלו. ככל שמתקדם תהליך הפיכתו של צה"ל לרכיכה גלותית כלפי האויב, עולה קשיחותו כלפי המתיישבים היהודיים. במקרים רבים אסור לחיילים להתפלל בבתי כנסת בהתנחלויות ללא מפקד פוליטרוק שיפקח שלא יקראו שם חומרים אסורים, אסור להתארח בבתי המתיישבים, הרב הצבאי הראשי היה מוצלח מדי? צה"ל מציית להארץ ומחליפו בדמות נוחה יותר. שטיפות המוח לגירוש - "ההכנות המנטאליות", חזרו לשגרה לקראת הגירוש הגדול, מי שמסרב להשתתף בפוליטיזציה הזו מודח, כולל ישיבות שלמות דוגמת הר ברכה. גם המחלקה היהודית בשב"כ חוזרת לסורה ברדיפות גסות נגד מתנחלים. אוסלו עושה קמבק, הפעם בלי האקסטזה האלילית לנוכח "השלום" אלא כתוצאה מתנועת מלקחיים של תכתיב אמריקני פרו ערבי ברוטאלי וסיוע בוגדני מהשמאל והתקשורת. כמו בקדנציה הראשונה, קיבל נתניהו ירושה לא פשוטה. מוטל עליו לחלץ את המדינה מהמלכודת שארגנו קודמיו. יותר אין לו אופציה לוויתורים על שטח המדינה המצטמק כי הקרב הדיפלומטי כעת נסוב על גילה, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול.

מי אשם? כולם. והאשמה מחמירה ככל שמתקרבים לראש הפירמידה. החיילים מוכנים אולי למות למען המולדת, אך לא להסתכן במאסר עבורה. המ"כ, נזקו נקודתי. המג"ד שנסחף, כהרגלו, ברוח הרעה הנושבת מלמעלה ובחר בצייתנות עד אבסורד. המח"ט ששפט בחומרה את החיילים שהניפו שלט, כי הרי אסור להכניס פוליטיקה לצה"ל, השלים עם סירוסה של יחידתו מטעמים פוליטיים. הרמטכ"ל שזרק מפקד נדיר כמו צ'יקו תמיר בגלל מעידה אחת, אך לא העיז לגעת במפקדים שהנהיגו תרבות שקר לחיילים כשמדובר בהתנכלות למתנחלים. ואהוד? ברח, כרגיל. זה האיש שמפקיר את מי שתלוי בו אך מתרפס ומתחנף למי שמעליו - עיתון הארץ, התקשורת, מצביעיו הערבים במפלגת העבודה, מערכת המשפט שממנה הוא רועד, והאמריקנים, שלפעמים נדמה שהם מחלקים ישירות פקודות לו ולכמה קצינים. לא נגרע חלקה של הפרקליטות הצבאית, סניף שמאלני קיצוני לא פחות ממקבילו האזרחי.