הפלישה הגרמנית לברה"מ במלחמת העולם השנייה נתקלה בצבא אדום מתפורר, כמעט ללא קצונה בכירה, בעקבות הטיהורים של סטלין. מיליוני רוסים הקריבו את חייהם עד שהצבא הרוסי התאושש מההפתעה של הבליץ הגרמני ועבר להתקפה עד לניצחון הסופי על היטלר. טיהור הצבא מהקצונה הבכירה היה רק אחד הגורמים למצבה הקשה של בריה"מ בתחילת המלחמה אולם אחד החשובים בהם.
מדינת ישראל לא למדה את הלקח. היא מאוימת מכל הכיוונים על-ידי אויבים השואפים להשמידה מאירן, מסוריה, מהחיזבאללה ועד החמאס, נמצאת במצב בינלאומי קשה, עם תמיכה לא מובטחת של ארה"ב וידידותיה האחרות. כך שהמסרים שמקבלים אויבינו על מצבנו הם מסרים של חולשה.
באותה שעה ממשיכה המדינה להתנהל "עסקים כרגיל" ללא שום תחושה של חירום. דומה המצב למי שחיים למרגלות הר געש העלול להתפרץ כל רגע ומתעלמים מקיומו.
דווקא בשעה זאת, כשהצבא, משיקולים של התכוננות לשעת חירום, היה צריך לשמור ולקדם מפקדים מוכשרים, שהוכיחו את עצמם בשדות הקרב, הוא בוחר להדיח אותם משורותיו ולשחררם מסיבות של אי אמירת אמת, שאינה קשורה לתיפקודם המקצועי הספציפי. אמירה, עליה היה עליהם להישפט בדין משמעתי. מסיבות של תועלתם לצבא ויכולתם המוכחת לתרום גם בעתיד, היה חייב הרמטכ"ל להשאירם בשירות פעיל.
את הניסיון הפיקודי והקרבי אותו רכשו במשך שנים אסור היה לזרוק לפח... למזלנו, אלוף צ'ייני מרום - מפקד חיל הים - נישאר בצה"ל, למרות הלחצים להדיחו, ותרם להשתלטות על אניית הנשק שנתפסה בדרך לעזה ולקידום יכולות חיל הים בכלל. אלוף (במיל.)
אריאל שרון, שמהקמת ה-101 ועד לצליחת התעלה תרם תרומה בל תשוער לביטחון ישראל לא נחשב לדובר אמת מובהק...
התנהלות הצבא בנושא מושפעת, לצערי, מאמצעי התקשורת ומאירגוני השמאל אשר בטחון המדינה ושמירת הצבא כתעודת הביטוח של כולנו, אינם בראש מעייניהם.
כדאי שנזכור כולנו את מה שאולי חלקנו שכח כי "בתחבולות תעשה לך מלחמה" ולתחבולות המלחמה צריך אנשים מיוחדים עם כושר מנהיגות, חשיבה מקורית וכו' כש"צדיקות" אינה עומדת בראש רשימת התכונות הנדרשות. במיוחד, כשגם מנהיגינו אינם עומדים בקריטריון של יושר מוחלט. אין בדברי שום הצדקה למעשיהם של
צ'יקו תמיר ו
עימאד פארס אולם הדחתם מהצבא של מפקדים, שקנו את ניסיונם בדם ויזע הוא סימפטום להתעלמות ו"טמינת הראש בחול" של מדינה היושבת על חבית של חומר נפץ.