נוסטלגיה בולגרית

בין האישים המרכזיים, יוצאי יהדות בולגריה, שנכחו במפגש המרתק, היו גם ד"ר ראובן בנטוב, סגן מנהל בית-החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל", וד"ר סלומון מושב, גינקולוג תל אביבי, שתודות להתערבותו, ניצלו חייו של חולה-דיאליזה נוצרי מבולגריה, שהגיע, בסיועו, לארץ ועבר כאן ניתוח מוצלח להוצאת כליה לא פעילה מגופו. לצורך החלמתו אושפז הפציינט, תושב סופיה, חינם אין כסף, בביתה של אחת המשפחות היהודיות יוצאות מדינה זו בארץ. עבודת קודש עושה גם טניה, רעייתו של ד"ר מושב, פסיכיאטרית במערכת החינוך המיוחד בתל אביב, שנותנת את ליבה לילדים החורגים מהמסגרת הנורמטיבית, ובכללם במיוחד אלה הסובלים מאוטיזם. ולבסוף, ואיך אפשר לשכוח: גולת הכותרת של המפגש היו מעדני המטבח היהודי-הבולגרי של פעם. על מלאכת הבישול ניצחה ביד רמה אשפית המטבח סוזאנה שקדי, מבת-ים, שפינקה את הקרואים, יחד עם עמיתותיה לבישול, בכל טוב הקולינריה: מביורק (פלפלים ממולאים בגבינה) בטעם שמיימי, דרך לזניה משגעת, פשטידות וגבינות בולגריות טעימות, ועד לבוואריה ועוגות אלוהיות.

אבל כוכב המפגש לא נמנה דווקא עם יוצאי יהדות בולגריה. הוא התגלה בדמותו המופלאה של שגריר מדינה זו בישראל, דימיטר צנצ'ב. מאז שהתמנה לכהונתו הנוכחית, לפני שנה ומחצה, לא מרשה לעצמו הדיפלומט הוותיק והמשופשף להחמיץ שום הזדמנות כדי ליטול חלק פעיל במפגשים הללו. אף שהספיק לכהן בעבר כדובר משרד החוץ הבולגרי וכשגריר-ארצו באו"ם ובשווייץ, הוא קשור לארץ בכל נימי נפשו. העברית הרהוטה, שאותה למד באורח דידקטי, יכולה בהחלט לשמש סמל ומופת לכל הסגל הדיפלומטי הזר המכהן בישראל. את בנו, בן השש, טורח צנצ'ב לשלוח, מדי בוקר, לבית-ספר בנווה צדק, בו הוא מתחנך וגדל כצבר לכל דבר. בהיפוך-תפקיד, לו רק היה הדבר אפשרי, עשוי היה צנצ'ב, אוהד-ישראל מובהק, לייצג את מדינתנו גם מעבר לים. בינתיים הפסדנו, לדאבון הלב, מליץ-יושר מאין כמוהו, שיכול היה, מן הסתם, לעשות בשבילנו את העבודה טוב, לאין ערוך, מכל שגריר ישראלי מכהן בהווה.