פרט לשימוש בנשק, השמאל נקט בכל אמצעי אפשרי כדי לשכנע בדבר הצורך באימוץ עמדותיו, ואם לא די בכך, אזי לעתים קרובות הוא מנסה לאכוף רצונו באמצעות כוח פיזי, כספים, דיסאינפורמציה והפחדת הציבור באיומי שווא.
אין מקום לעשות אבחנה חדה בין השמאל הקיצוני והשמאל המתון (המתקרא: שמאל ציוני), שכן מעט מפריד בין שני אלו, למעט העובדה כי השמאל הקיצוני פועל גם באופן פיזי, ואילו המתון רק בדרך של הבעת עמדות.
בקליפת אגוז תוצג
האג'נדה המשותפת לשני אלו, ומהו הקרח הדק המפריד (עדיין) ביניהם:
א. שניהם בעד החזרת כל יו"ש והקמת מדינה פלשתינית בשטח שיוחזר.
ב. שניהם מסכימים כי מדינה פלשתינית שתוקם, אמורה לכלול גם את רצועת עזה, ולצורך כך מדינת ישראל חייבת לאפשר מעבר חופשי בין עזה ו"הגדה המערבית" (סלילת כביש מיוחד וכדומה).
ג. שניהם תומכים במתן שוויון זכויות מלא לערביי ישראל, ללא קשר לדעות ולמעשים של האחרונים נגד זכותו של העם היהודי לבית לאומי משלו.
ד. למרות שהדבר לא נאמר מפורשות, יש הסכמה כי מדינת ישראל תהפוך למדינת כל אזרחיה, שכן ממילא כל השמאל דורש הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה.
ה. שניהם מבקשים ופועלים (כל אחד בדרכו) לאכיפת חלוקת הארץ באמצעות כוחות בינלאומיים, לרבות שימוש בצבאות זרים כדי לממש מטרה זו.
ו. שניהם מדברים גבוהה-גבוהה בעד שלטון דמוקרטי, אך בפועל מתעלמים ובזים לרצון העם, כופים את דעותיהם באמצעות התקשורת, בג"צ ועמותות שונות המופעלות באמצעות הון זר.
מה מפריד בין השמאל הקיצוני למתון:
א. השמאל הקיצון חובר לארגונים אנרכיסטיים, אנטי-ציוניים ואנטישמיים, כדי לאיין קיומה של מדינה יהודית, ואילו השמאל ה"מתון" טרם חצה קו אדום זה.
ב. השמאל הקיצון לא בוחל בהפרת חוקים של מדינת ישראל, לרבות שימוש בכוח פיזי; לדוגמה: הודעות פומביות בדבר סירוב לקיים חוק/הוראה של מפקד צה"ל ביו"ש, וניסיונות חוזרים ונשנים לפרק את גדר ההפרדה בתוך יו"ש תוך עימותים פיזיים עם חיילי צה"ל. לעומתו, השמאל המתון מסתפק בהבעת עמדות סירוב לחוק זה או אחר, אך לא גלש למאבק פיזי בעד מדינה פלשתינית (הגם שידוענים רבים בשמאל, קראו לשימוש בנשק חם כנגד המתנחלים כדי לאלצם להתפנות מיו"ש).
כיצד נעשה תעתוע של הציבור, כדי להובילו ליעדי השמאל?
הדוגמאות לכך הן רבות, והדבר התחיל כבר בשנות העשרים במאה הקודמת, אולם אני אתייחס רק לדוגמאות שאירעו בשלושת העשורים האחרונים:
א. "הפתרון לסכסוך בין ישראל ושכנותיה הינו אך ורק הסדרים מדיניים המחייבים חזרה לגבולות 1967 או 1948"; הדבר היותר חמור הינו כי גם לאחר כ"אלף חמש מאות קורבנות השלום", עדיין השמאל דבק בסיסמה זו(?!). איך ייתכן כי למרות הפער הענק שבין דברי הפלשתינים כלפי פנים ומאידך-גיסא כלפי חוץ, השמאל מתעלם מכך?
ב. "רק הקמת מדינה פלשתינית תביא לשקט באזור"; רק השמאל שומע את מה שרוצה לשמוע ומתעלם מדברים ברורים הכתובים באמנה הפלשתינית, ולא רק בספרי החמאס; דהיינו, כי הסכסוך הערבי-ישראלי לא ייפתר ללא שיבת כל הפליטים ליישוביהם לפני 1948, ומתן פיצוי כספי לכל "פליט".
ג. "הקמת מדינת פלשתין תשיב את הזהות היהודית של מדינת ישראל"; כיצד דבר זה מתחבר לשוויון זכויות מלא לאזרחים הערביים בישראל, למרות שרובם מתנגדים לקיומה של המדינה כמדינת הלאום היהודי? ולמרות שמיעוט זה מהווה 22% מכלל האוכלוסיה?
ד. הגדרת השמאל למונח "זהות יהודית" הינה סיסמה נבובה שמאחוריה ריק מוחלט; שהרי השמאל דורש הפרדה מוחלטת בין הדת למדינה (למרות שלא ניתן לחלוק כי ביהדות הדבר בלתי אפשרי, שכן היהדות הינה דת, לאום וארץ). מהי היהדות אליבא השמאל? ארוחה משותפת למשפחה בראש השנה ובפסח, כאשר למחרת טסים לחו"ל או לאילת. עבור השמאל, התנ"ך הינו אוסף סיפורים היסטוריים ותו לא; חלקם נכונים, חלקם מיתוסים וחלקם בדיה שהומצאה על-ידי הכותב, לכן עבורו - אין משמעות לארץ ישראל, לא לאתרים כמו הר הבית, מערת המכפלה בחברון, קבר רחל וכדומה (די לו בין חדרה לגדרה, וגם כאן ניתן לעשות "קווץ'" ולהסכים למדינת גוש דן).
ה. מה לא נעשה על-ידי השמאל כדי שנפנה את עזה, גם ללא הסכם?;
אריאל שרון "אותרג" על-ידי כל כלי התקשורת ועל-ידי מערכת החוק, אך כאשר קסאמים המשיכו ליפול לאחר הפינוי, אמרו שזהו מחיר כדאי. כאשר החמאס השתלט על הרצועה, ובמהלך זה הוציא להורג מאות אנשי פת"ח, אף מנהיג בשמאל לא הזיל דמעה, ומאידך-גיסא החלו הקריאות כי יש לדבר גם עם החמאס, למרות שהאחרון אמר ואומר, כי מטרתו להשמיד את ישראל.
ו. ולעניין משט הספינות הטורקיות שניסה להיכנס לעזה: השמאל זועק מכל בימה כי ישראל הייתה אמורה להסיר את המצור מעל עזה, כדי לאפשר הכנסת סיוע
הומניטרי; בגין כך אני שואל כדלקמן:
- מדוע עלינו לסייע למי שאומר בריש גלי כי ברצונו להשמידנו?
- מדוע מצרים סגרה את גבולה באופן הרמטי עם הרצועה?
- מדוע יותר חשוב לדאוג לממתקים שיועברו לרצועה, מאשר לפעול לעצירת הרג המונים בסודן, בניגריה, בזימבבואה וכדומה?
- לא בכדי כל המעצמות הגדולות הסכימו בשתיקה להטלת מצור ימי על עזה, שכן הן עצמן כך נהגו ונוהגות, כלפי מי שנחשב כאויב שלהן (ראו הסגר המסחרי עד היום על קובה; סגר מסחרי על העם העירקי עד היום על-ידי צבא ארה"ב). דהיינו, מדוע מה שמותר למעצמות אסור למדינה קטנה המבקשת למנוע הבאת נשק ותחמושת למי שמכריז כי בכוונתו להשמידנו?
השמאל כולו לא מצליח להבין מדוע רוב העם מתנגד לדרכו, ומדוע רוב העם לא רואה את מה שהשמאל רואה; התשובה ברורה וחדה, רוב הציבור היהודי מסרב לקנות את תוכניות השלום השונות, שכן רובן הינן "שלום אך-שווא". מרבית העם, למעט כ-10% של העם היהודי, רואים עצמם כיהודים, צאצאי האבות בתנ"ך ורוצים להמשיך עם זהות זו (ללא קשר לדרגת קיום המצוות).
לפיכך, אם השמאל המתקרא ציוני לא ייפרד בפומבי מהשמאל הקיצוני, הדבר יהיה בעוכריו, ואילו כלפי השמאל הקיצוני ההתנהלות אמורה להיות חדה כמו חרב; קרי: אם לא תיסוגו חזרה מהקווים האדומים שחציתם, תאבדו את אזרחותכם ותואשמו בבגידה.