האדמו"ר דה לה שמאטע

מדינת-ישראל לא קמה מכוח הסדר כלשהו. כל ה"הסדרים" שנוסחו מאז הצהרת בלפור ועד להחלטת החלוקה של האו"ם - הופרו, ולא על-ידי ישראל. מדינת-ישראל קמה במלחמה, היא מתקיימת במלחמה ועד שלא תסתיים המלחמה בהכרעה חד-משמעית אי-אפשר שיתקבל "הסדר" כלשהו! לא יתקבל שום "הסדר" משום שאין לו סיבה חלוטה. רצונה של ישראל בשלום אינו סיבה בעבור הערבים להגיע ל"הסדר" שיפקיע מידיהם נכסים שלהם בגלל איזו "שואה" שהייתה או לא היתה, או בגלל כל דבר אחר. מבחינתם אדמת ארץ-ישראל היא הקדש! מוסלמי! יתר על כן, רצונה של ישראל בשלום מתפרש כחוצפה אין דומה לה. באו להם יהודים מארבע כנפות, הרגו, שדדו, גירשו, בזזו והחריבו, בתים שלא הם בנו והם דרים בהם, כרמים וזיתים שלא נטעו והם אוכלים אותם, למעלה מארבע מאות כפרים נקברו תחת יערות, ועל חורבות האדמה השדודה הקימו מדינה שאננה, דשנה, שמנה, מגהקת ומנקרת עיניים, והם עוד תובעים שלום... איך אפשר לסבול את זה? רוצים שלום? תעופו לנו מהעיניים! ותגידו תודה אם לא נזנב בכם עד סופו של העולם. יאללה קִישְׁטָא מפה! בַּרְרָא! שלום הם רוצים... וואללה... ועוד דבר קטון, יואל מרקוס מצטדק: "הרי אנחנו בכלל כבר לא בעזה". וזה עוד יותר מעצבן. תשמע טוב, מר מרקוס, אתה לא תגיד לנו איפה אתם! אתה שומע? אנחנו החלטנו שאתם בעזה ולכן אתם בעזה ובכל מקום שנחליט שאתם שם. הבנתָ? מה הבנתָ? לא הבנתָ! אומרים לך שאתה בעזה אז תשתוק! כי אתה בעזה. מה אתה מתפלפל? כשאתה בתל אביב אתה בעזה. דין עזה כדין רמת-השרון! ואם אתה בנתניה אתה גם כן בעזה. זה לא כל-כך מסובך, אתה יהודי, לא?