לאחרונה יצא לי לקרוא/לעיין/לשמוע על כל מיני ביוגרפיות של רמטכ"לים לשעבר וקצינים בכירים המשלבים מונחים צבאיים ופילוסופיה אישית בניסיון לשתף אותנו ברחשי ליבם ולתת לנו, פשוטי העם, קצת הבנה ב"איך צריך להתנהג העולם".
בכל הספרים אתה מוצא הרבה "ידע", "ניסיון", "נחישות", "ביקורתיות" (חלק מהכותבים שוכח שהוא אישית היה בתפקיד הבכיר ביותר בתקופה שהוא מבקר בה אחרים בזמן שבעצם הביקורת שלו מופנית כלפיו) "הצלחה מול כשלון" (הצלחה אישית וכשלון של אחרים, כמובן...) ועוד.
המילה היחידה החסרה לי, לא רק בביוגרפיות האלו אלא בכל המאמרים והידיעות והפרשנויות בתקשורת היא - "חוכמה".
לצערי הרב אנחנו כולנו נבונים, כולנו נחושים ואמיצים ורוצים שלום ומוכנים למלחמה והודפים בעוז את כל העולם ואחותו או מסכימים בענווה עם כל העולם ואחיו החורג ורק חסרה לנו התכונה היחידה שהעם היהודי התהדר בה תמיד בנפרד משאר העמים. החוכמה.
המשט המדובר, למשל, הבליט את כל מה שכתוב למעלה. נחישות, אומץ, בלבול, ביקורתיות, העולם כולו נגדנו, אנחנו כולנו נגד העולם, בוגדים נגד נאמנים, שוחרי שלום נגד דורשי רע, וכו'. ואף אחד לא היה כאן חכם.
הגדיל לעשות שר ביטחוננו שחוכמתו מרקיעה שחקים (בגולני היינו קוראים לאחד כזה "חכמולוג" - אחד שיודע מצוין מה יש בכל כוכב ואיך לנצח את כולם אבל נופל כל פעם מאבן שנמצאת לתומה ליד הרגל שלו) ואשר אפילו כיסוי הטפלון הידוע שלו כבר לא קיים, שפעל כאן בחשאי או שלא בחשאי והביא בדרך כל כך לא חכמה לקבלת החלטות מטומטמות ושיודע היטב שכולנו "נחבק את חיילי השייטת" ורוצה להצטרף למחובקים אך גם יודע ברוב חוצפתו להזהיר אותם ש"יידעו להפיק לקחים..." הלו? שר הביטחון? מה עם הפקת הלקחים שלך?
ואני תמה - מתי כבר נתחיל להיות גם קצת חכמים? צודקים - נכון. נחושים - אמן ואמן. רודפי שלום - סבבה. אידיאולוגים - טוב, נו... אבל חכמים?
והחוכמה מתחילה אצלנו. ראשית - לראות את הדברים נכוחה. שנית - להשוות בין מה שהיינו רוצים שיהיה ובין מה שיש. שלישית - להפיק את הלקחים מהפערים. רביעית - ליישם. חמישית - מעקב ובקרה ולחזור לראשית.
והדבר הראשון שצריך לעשות - כדי שתהיה כאן ממשלה חכמה, תהליכי קבלת החלטות נכונים, השפעה חיובית על הטווח הקצר והטווח הארוך וכל מה שביניהם בכל התחומים - ביטחון, כלכלה, חינוך, תשתיות, שלטון מוניציפלי, ביטחון פנים ועוד ועוד - להחליף את שיטת הממשל.
לא יכול להיות שלטון חכם כאשר הוא כולו, כולל ראש הממשלה, 120 ח"כים ועשרות עשרות שרים וסגני שרים מיותרים ונלעגים - עסוק אך ורק בהישרדות בגלל השיטה הקיימת.
לא יודע איזו שיטה אחרת יותר טובה - אפילו הדיקטטורה או המלוכה יותר טובות כאשר הן מתאימות לעם שעליו הן שולטות. אצלנו זה שלטון הברדק והאנרכיה ובדרך כלל הטיפשות בהתגלמותה.
וכמו שאמרו הסינים - אפילו מסע של מיליון קילומטר מתחיל בצעד הראשון. הצעד הראשון הוא פשוט מאד - שתי הצעות חוק:
1. מספר שרי הממשלה לא יעלה על 12 (לדעתי מספיק חמישה אבל נניח...). בלי סגני שרים, שרים בלי תיק, שרים לענייני אסטרטגיה או שרים לענייני טקטיקה או שרים לענייני חארטה. 12 שרים וזהו. חריגה מהחוק כמוה כהקמת ממשלה לא חוקית. לא צריך שביעיה סודית, קבינט מלחמתי דולף כמו מסננת, קבינט לענייני מודיעין המתנהל מול הטלוויזיה והעתונים וכל הקשקוש הזה. ממשלה אחת - קטנה, חזקה, מקיימת דיונים ענייניים ובעיקר - חכמה.
2. העלאת אחוז החסימה ל-10%. זה יפתור את כל בעיית מפלגות הקיקיון תאבות הבצע והשלטון וישאיר אותנו עם שניים - שלושה גושים שמהם אחד או שניים יקימו ממשלה בת קיימא שאיננה נתונה ללחצים קואליציוניים חסרי שחר וחסרי קץ המוציאים לכולנו את המיץ ואת כל תהליכי קבלת ההחלטות לכיוונים לא רציונאליים לחלוטין (למעט הרציונל של "מימוש רצון הבוחר" עאלק...). נראה אותנו חכמים לעשות את זה. אני מצפה לעיתונאים/חברי כנסת/אנשי ציבור חכמים ואמיצים שירימו את הכפפה.