מי דואג לרכוש של יהודי ארצות-ערב?

מסיכום ראיון מקיף שהעניק ראש הרשות הפלשתינית לעיתון הרשות, אל איאם ולעיתון אל חיאם אל ג'דידה, זה מקרוב (6.7.10), מדבר אבו מאזן באופן ברור וישיר על נושא קליטת פליטים פלשתינים לתוך שטחה של ישראל במספרים סבירים כהגדרתו, ועל הצורך לפצות את הפליטים הפלשתינים על רכושם משנת 1948. וכך אומר אבו מאזן בראיון עימו בירדן¹: יש לפצות את המדינות המארחות והן את הפליטים הפלשתינים. "הצד הפלשתיני לא יגיש שום פתרון הקשור לבעיות הפליטים בנפרד מהמדינות המארחות, שלהן יש עמדה, אינטרס ודעה בנוגע לפתרון, הן אלו שאירחו את הפליטים וחובה לשאול אותן ולפצותן על המעמסה שאותה נשאו בנוסף לפיצויים לפליטים עצמם". היומן אל חיאם מדגיש בראיון עם ראש הרשות הפלשתינית כי "היו"ר אבו מאזן סבור שאין אפשרות ששישה מיליון פליטים פלשתינים ישובו לבתיהם ואדמותיהם שמהם גורשו בתוקפנות הישראלית בשנת 1948". ממשיך היומון ומצטט את אבו מאזן: "אין מנוס משיבתם של חלק מהם, ואין מנוס מלדון במספר". ראש הרשות מציין שבשיחות קודמות בתקופת ראש ממשלת ישראל, מר אהוד אולמרט, לא נקבע שיעור הפליטים החוזרים - אך דובר על רעיון חזרתם של פליטים פלשתינים לשטח מדינת ישראל. כאמור, בעיית הפליטים מופיעה גם ביוזמה הערבית לשלום, הקובעת נסיגה ישראלית מהשטחים הערביים הכבושים משנת 1967 והגעה לפתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים, על-פי החלטת האו"ם מספר 194 בתמורה לנורמליזציה עם ישראל. יושב-ראש הרשות מדגיש כי במו"מ עם אולמרט נידונה בעיית הפליטים בפירוט בלי (להגיע ל) הסכמה, אך הרעיונות היו ברורים לשני הצדדים. מניתוח הראיון עם ראש הרשות הפלשתינית עולים הדברים הבאים: ראשית בעוד שהפלשתינים מעלים את נושא הפיצויים לפליטים הפלשתינים, מדינת ישראל ממלאת את פיה מים בכל הנושא של הפיצויים לפליטים היהודים יוצאי ארצות-ערב, ועוסקת מזה 60 שנה בפעילות סרק, של איתור ורישום רכוש יהודי על-ידי החלטות ממשלה ללא תוכן ממשי ומעשי, ולכאורה יש בהן משום הונאה ותרמית של כמיליון פליטים יהודים יוצאי ארצות-ערב. שנית, מדבריו של ראש הרשות הפלשתינית עולה, כי הם משתפים את מדינות ארצות-ערב בסוגיית הפיצויים לפליטים ואף גורסים שיש לפצות את מדינות-ערב בגין אירוח של הפליטים הפלשתינים בהן (נקודה זו בעלת משמעויות שונות ויש לרדת לעומקה -נ.ע.). ומי ממלא את פיו מים ולא מדבר על רכושם של הפליטים היהודים יוצאי מדינות ארצות-ערב? שלישית, זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים לשטח מדינת ישראל, במספרים סבירים (הובטחה בעבר עוד בשנות החמישים על-ידי דוד בן-גוריון, כאשר האמריקנים דרשו החזרה של 250,000 נפש וישראל הסכימה לקלוט רק 100,000 ואף הסכימה לפצות את הפלשתינים, אך חזרה בה ממימוש הסכמות אילו). ישנה סברה, שטוענת שעם חתימת הסכם אוסלו מדינת ישראל איפשרה לעשרות אלפים של פליטים פלשתינים להיכנס לשטחה כביכול באשרת תייר כחלק מזכות השיבה. כל אחד במסגרת דעותיו הפרטיות יכול להביע את עמדתו על מהלך זה לכאורה, אך נשאלת השאלה הבסיסית - כיצד קורה שבמדינה דמוקרטית ממשלות מבצעות מהלכים מאחורי גבו של האזרח? מתעלמים מקיומו ומזכותו הבסיסית למידע אמין? עתה אנו רואים כי הבטחה זו ניתנה גם על-ידי אולמרט, ראש הממשלה לשעבר. סוגייה זו היא מדינית ועמדתי טובה בדיוק כמו כל קורא אחר, אך בהקשר של הדיבורים על פיצויים לפליטים הפלשתינים, אנו דורשים ותובעים גם פיצויים לפליטים היהודים יוצאי ארצות-ערב. בעוד שהתירוץ העלוב והשדוף שמדינת ישראל נמצאת בעימות מלחמתי עם מדינות-ערב ולא ניתן לטפל בסוגייה זו - כיצד ניתן להסביר את התנהלותו של מנחם בגין בעת חתימתו על חוזה השלום עם מצרים? בגין התעלם מסוגייה זו, כמו קודמיו והבאים אחריו, והזניחו את בעיית הפיצויים ליהודים יוצאי-מצרים במסגרת הסכם השלום עם מצרים (ייתכן שבהמשך נשקול פנייה לבג"צ נגד מדינת ישראל במחדלה זה). לבסוף, ממשלות ישראל, שגילו אטימות וחוסר חמלה בכל הקשור ל"דיור הציבורי", נתבעות לפחות לטפל ברצינות בפיצויים בגין רכושם של יהודי ארצות-ערב, ואז לא יצטרכו לחסדי הממשלה.