סוגיית גורלם של השוהים הבלתי חוקיים בישראל היא רק אחת מהבעיות המאפיינות את מגמות ההגירה בעולם ואת הדומיננטיות של אינסטינקט האתניציזם בעיצוב המציאות החברתית-פוליטית. הסיפור הישראלי, אמנם, מיוחד בהקשרו ההיסטורי והפוליטי, שהרי מדינת ישראל נוסדה כבית לאומי לעם ישראל, ומכאן החרדה מפני כיבוש הארץ על-ידי זרים. יכולת ספיגת אוכלוסיה זרה על-ידי מדינה קטנה כישראל, שיש בה כבר מיעוט לאומי גדול, היא מוגבלת עד אפסית, אם אין מתכוונים לוותר על "מדינה יהודית". אך גם במקומות שבהם אין מצפים לסימפטומים של רגישות אתנית, ושבהם הקיום הלאומי-ריבוני הוא עובדת-דורות בלתי-מעורערת שמשחררת אותם מהיפוכונדריה לאומית, ניכר כוחו של האינסטינקט האתני בהתנהלות החברה והפוליטיקה.
אירופה המאוחדת, הנתונה זה קרוב לשבעים שנה במצב פוסט-טראומתי, בשוך הקטסטרופה שנפלה על אירופה עם התפרצות הגעש הלאומני, משקפת היום את העובדה שלא תש כוחו של האינסטינקט האתני. סימפטומים של קנאות אתנית צצים תדיר בבלגיה, שהיא במידה מסוימת "מדינה מלאכותית", ובספרד, שגם בה האחידות הפוליטית היא תופעה חדשה יחסית.
בצרפת מנהל הנשיא סרקוזי מערכה נגד השוהים הבלתי חוקיים, ובייחוד נגד הצוענים [ראה רשימה בנושא משמאל]. המשטרה הצרפתית פשטה החודש על 40 מחנות צוענים, מתוך 300 המיועדים להריסה, וגירשה מהם משפחות שלמות. סרקוזי מדבר בפירוש על קשר בין עלייה בממדי הפשיעה לבין ריבוי מהגרים, הן חוקיים והן בלתי חוקיים, והוא מתכוון להעביר חוק שיאפשר לשלטונות לשלול אזרחות ממהגרים עבריינים. צעדיו אלו הביאו עליו ביקורת חריפה מצד חוגים פוליטיים בארצו, כולל ממפלגתו שלו. פאנל מיוחד של האו"ם מיהר לקבוע כי "בצרפת מתעוררת הגזענות", אולם הציבור בצרפת תומך ברובו בנשיא. סקר של העיתון לה-פיגרו הראה כי לא פחות מ-79% משבחים את מדיניות הנשיא כלפי הצוענים.
אך מעניינת יותר היא תופעת התפתחותו של האינסטינקט האתני לכדי לאומנות המתבטאת ברטוריקה ובמעשים שאפיינו את הלאומנות האירופית ערב מלחמת העולם השנייה.
סלובקיה חקקה בשנה שעברה את "חוק השפה" המטיל, בין השאר, קנס בסך עד 5,000 אירו על מי שישתמש באחת משפות המיעוטים במגעים רשמיים עם משרדי ממשלה או בשירות הציבורי בכלל. עשרה אחוזים מאזרחי סלובקיה הם הונגרים אתנים, הרואים בחוק זה כוונה לדכא את זהותם התרבותית. (ראוי לציין כי עם הקמת האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1867 והכללת סלובקיה בתוכה, דיכאו ההונגרים את הסלובקים, סגרו את בתי הספר התיכוניים הסלובקים, וכפו עליהם את השפה ההונגרית.)
הונגריה, מצידה, מובילה קו לאומני חד ונוקשה יותר, למורת רוחן של מדינות אחרות באיחוד האירופי. בבחירות שנערכו באפריל השנה, עבר השלטון מהסוציאליסטים לידי הימין, ומפלגת הימין הקיצוני "יוביק" הפכה למפלגה השלישית בגודלה. הפרלמנט ההונגרי, הנשלט על-ידי מפלגת פידש השמרנית, העביר חוק במאי השנה, המקל על הונגרים אתנים החיים מחוץ להונגריה לקבל אזרחות הונגרית (גם ברומניה קיימת מגמה דומה). פוליטיקאים הונגרים התבטאו לאחרונה על המגמה "לערוך שינויי גבולות בדרכי שלום", ועל כוונה "לבנות מרכז אירופה חדש", כשאחד האמצעים לכך הוא לעודד אזרחות כפולה בקרב הונגרים אתנים החיים במדינות שכנות.
כיום מונה אוכלוסיית הונגריה 10 מיליון תושבים, אך נשמעות התבטאויות בדבר "אוניברסליות מג'יארית" שתוסיף למדינה עוד 5 מיליון תושבים. התבטאויות כגון אלו מצביעות על רוויזיוניזם היסטורי בחוגים פוליטיים מסוימים. אכן, בתחילת יוני השנה העביר הפרלמנט ההונגרי חוק ה-4 ביוני כ"יום האחדות הלאומית", לציון החתימה על "חוזה טריאנון" בשנת 1920. "חוזה טריאנון", כחלק מחוזי ורסאי שנחתמו עם סיום מלחמת העולם הראשונה, סימל את מפלתה של הונגריה במלחמה, באשר היא אולצה לוותר על כשני שלישים מהטריטוריה ההיסטורית שלה.
כשהונגריה הצטרפה לאיחוד האירופי ב-2004, היא הבטיחה לעצמה כחלק מחוזה ההצטרפות, את הזכות למנוע מכירת קרקעות לאזרחים ממדינות האיחוד האחרות, עד 2011, למרות שהאיחוד האירופי מבוסס על עיקרון השוק החופשי גם בתחומי הנדל"ן (הסכם דומה נחתם גם עם פולין וצ'כיה). עתה שוקדת ממשלת הונגריה על הכנת חוק שיאפשר הארכת ההסדר עד שנת 2014, אף זאת למורת רוחם של מוסדות האיחוד האירופי (הונגריה מבקשת באמצעות חוק זה למנוע בעיקר ממשקיעים אוסטרים להשתלט על קרקעות ראויות לעיבוד).
לנוכח מגמות אלו, תובן התבטאותו של ראש ממשלת סלובקיה לשעבר, רוברט פיצו, שקבע, תוך שהוא רומז לצבע המדים של הפשיסטים ההונגרים במלחמת העולם השנייה, כי הונגריה היא "מדינה קיצונית המייצאת מגיפה חומה".