אחת לשנה או פחות, מנער
ידיעות אחרונות את האבק מדפי העיתון ומלעיט אותנו בסנסציה הממוחזרת על ההתעללות הדרקונית של מערכת הביטחון בתא"ל (במיל.) יצחק (יצה) יעקב הקשיש והטוב. הפעם, מנצח על המלאכה הכתב עמוס שביט, כשהוא מסתמך בעיקר על בעל העניין, העיתונאי רונן ברגמן. הכתבה ה"סנסציונית" פורסמה במוסף 7 ימים מתאריך 20.8.10. העילה התורנית לפרסום – הקרנת הסרט "ממלכת הסוד" בערוץ 8.
שוב ושוב, כמו תקליט חורק, משתלחים יצה המרואיין לכתבה ורונן ברגמן בטורו המוסף לכתבה, בראש המלמ"ב יחיאל חורב ומנסים להציגו כדמון. גם השר בנימין (פואד) בן-אליעזר אינו פטור מזעמם. בטיעונים שמעלים רונן ויצה אין כל חדש, כמו שאין כל חדש בתשובות ובתגובות לטיעוניהם אלו מנשוא זעמם, אך עובדה זו לא מפריעה לעיתון המכובד לנופף בברווז המרוט הזה באופן מחזורי בהסתמך כנראה על זכרונו הלקוי של הציבור, או על הצטרפותו של דור קוראים חדש שלא ידע את יצה ולא הבין על מה המהומה:
תא"ל (במיל.) יצחק יעקב היה אייקון בולט במערכת הביטחון. האיש תרם תרומה לא מבוטלת לבטחון המדינה, על כך ראוי הוא למלוא ההערכה ועל כך אין ויכוח. הבעיה עם הנ"ל החלה לאחר שפרש והחליט לפרסם ספר ובו כלולים נושאים המהווים סוד מדינה. לצורך כך הפיץ על-פי כתב התביעה נגדו את טיוטת הספר שכתב ל"18 גורמים שונים בארה"ב" ("לא היו 18 אלא פחות, אבל אני לא זוכר בדיוק כמה", משיב על כך יצה בראיון הנ"ל). בנוסף, החל לכתוב בשנת 1998 ספר זיכרונות וגם בו שיבץ נושאים מסווגים כסוד מדינה.
בתחילת 2001 נפגש יצה במושבו בניו-יורק עם העיתונאי רונן ברגמן, פגישה שבעקבותיה הוכנה כתבה שאמורה הייתה להתפרסם ב-"7 ימים". הכתבה נמסרה כנדרש לצנזורה ואז (אליבא דעמוס שביט) "החל מחול שדים ראשון מסוגו במדינה". ומה מהות המחול ומי הם השדים? הכתבה נפסלה לפרסום ו"השד" יחיאל חורב, ראש המלמ"ב, דרש לקבל לידיו את הקלטות ובהן הראיונות מוקלטים עם יצה, וגם ובמקביל החלה "חקירה חשאית" נגד יצה בחשד לריגול. כשהוברר למלמ"ב שטיוטות הספר הועברו לגורמים לא מורשים שונים בחו"ל – הוחלט לעוצרו.
יחיאל חורב, שיצה וברגמן לא חוסכים ממנו את שבט לשונם, עשה את העבודה שלו בהתאם לסמכותו ולשיקול דעתו. הניסיון לייחס לחורב אובססיה ל"צבירת כוח" עושה לאיש עוול. זו השמצה חסרת בסיס. אחד מתפקידי המלמ"ב הוא לוודא שחומר מסווג לא דולף ממערכת הביטחון. התפקיד הזה אינו מוצא חן בעיני עיתונאים מסוימים ובעיני גורמים שנדמה להם כי הם מעל לחוק ושתרומתם בעבר מקנה להם חסינות לבצע כל פעולה על-פי הבנתם וראות עינם, גם אם היא אסורה. העיקרון שכל אדם (כולל יצה), ההופך בתוקף תפקידו לשותף סוד וחתום על התחייבות שלא להעביר את פרטי הנושא הסודי לאף גורם שאינו מוסמך, לא מפריע להם. וגם שאין לשותף הסוד כל שבריר של שיקול דעת בנושא חשיפת המידע לא עוצר אותם כשקיבלו החלטה לפעול על-פי נטיית ליבם. עובדתית, הפרה של התחייבות כזאת מהווה עבירה פלילית בהיבט הפורמאלי והפקרות בהיבט האישי והאזרחי. שום עיקרון מתחום הזכויותיזם הישראלי הליברלי אינו עומד מעל להתחייבות לסודיות של עובד מדינה, ושוב - כלל זה גם חל אפילו על תא"ל (במיל.)יצחק (יצה) יעקב.
יצה הועמד לדין ומשפטו נערך בדלתיים סגורות. בכתב האישום יוחסו ליצה עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לפי סעיף 113(ב) לחוק העונשין, מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק (כיום סעיף 113א לחוק) ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק. יצה טען להגנתו שהחומרים הסודיים שאליהם התייחס בספרו וביומנו אינם כאלה מאחר שחלקם פורסם בעיתונות זרה. טענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט, שהדגיש כי "קיים הבדל תהומי בין פרסומים ממקורות זרים או ישראלים על-ידי חוקרים או עיתונאים לבין פרסום מפי האדם אשר היה אחראי לפיתוח אמצעי לחימה בצה"ל. פרסום שכזה יהיה בידי האויב ידיעה, להבדיל מהערכה, ויספק לו אישור מוסמך לידיעות שכבר יש בידיו, או להערכות המצויות בידיו". בית המשפט קבע כי יצה לא פעל בכוונה לפגוע בבטחון המדינה "אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו".
הוסיף בית המשפט: "ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום". הנאשם אומנם התרשל בצורה חמורה והזניח קשות את חובתו לשמור על הסודות הרגישים ביותר שהופקדו בידיו בתקופת שירותו הצבאי, אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו. אך הנאשם לא פעל מתוך מודעות מלאה לנזק הממשי שעלול להיגרם לבטחון המדינה כאפשרות קרובה לוודאי, שכן הוא עצמו, מבחינה סובייקטיבית, היה משוכנע אז – ועודנו משוכנע כיום – כי שום נזק של ממש לא היה נגרם לבטחון המדינה מחשיפת הסודות. אומנם ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום. אך אי-אפשר להתווכח עם תחושתו והבנתו הסובייקטיביות של הנאשם, שהן הקובעות לעניין היסוד הנפשי בעבירות הדורשות כוונה מיוחדת של פגיעה בבטחון המדינה.
בהכרעת הדין זוכה יצה בשתי עבירות קשות שיוחסו לו והורשע בעבירה של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א') לחוק העונשין. הוטל עליו עונש של שתי שנות מאסר על תנאי.
אז מה היה לנו לסיכום הדרמה הממוחזרת הזאת? עיתון שחייב למלא את דפי המוסף שלו, עיתונאי נעלב שמיידה כדורי נפטלין בפקידי ממשלה שבסך-הכל ממלאים את תפקידם, ואדם זקן שלא רוצה להבין כי סודות המדינה אינם רכושו הפרטי.
אלמלא היינו נתונים בעיצומה של דהירה ברכבת שדים הררית כשמכל פינה צורחות עלינו מכשפות בדמות ועדת חקירה ובכל סיבוב מזדקרת מול פרצופינו מפלצת ההולילנד, ראש ממשלה מושחת, נשיא נואף וקוספירטור נטול פנים שממנה רמטכ"לים - אפשר אולי לפטור את הפרסום על יצה בהמהום קצר של השתתפות בצער או בפיהוק נינוח. אבל (כמו שעדי אשכנזי אומרת) מה זה השטויות האלה יצה??? הסיפור מאחוריך, אתה כבר לא אדם צעיר, המשך ליהנות מילדך ומנכדיך, יחיאל חורב פרש מזמן ואני מניח שנכדיו מעסיקים אותו יותר מהפגזת הסרק התקופתית הזאת, ויש מספיק גורמים בזירה שממלאים את המשבצת של "החייב לגרום נזק למדינה ובכל מחיר", שמאלנים קיצוניים, פוסט ציונים, מרצים שנושכים את זנב עצמם, משיחים הזויים שמקפצים על הגבעות, אנרכיסטים-צעצוע שיוצאים לחו"ל כדי לקרוא להחרמת המדינה, משטים ובהם צדיקי עולם שכל כוונתם להאכיל בכפית את מזי הרעב של עזה והיד עוד נטויה. אתה קטן עליהם יצה, הגיע הזמן להירגע. סך הכל יצאת בזול.