להסביר את ה"מופלא"

ביום שישי האחרון (29.10.10) הפליא יוסי שריד כדרכו, ללהט בסגנונו הרהוט, מעל גבי עיתון הארץ, ופנה למר שמעון פרס, וביקש הסברים למופלא בעיניו. פרס, כידוע, הוא נשיא מדינה עסוק מאוד. כשני שליש מזמנו הערני הוא מבלה באוויר, משייט לו בגובה ארבעים אלף רגל, במחלקת המועדפים באחד ממטוסי אל על, בדרכו אל או מ-מדינה כזאת או אחרת. מובן לכן, שעיתותיו דחוסות, פגישותיו רבות, מגוונות וגורליות. אשר על כן, ברור שבקשתו הצנועה והרהוטה של ח"כ (במיל.) שריד, לא תיקרא על ידו, מן הסתם עוזרתו המסורה המעבירה אליו בקיצור את תמצית הנכתב עליו, לא תמצא לנכון להטרידו בזוטות שרידיות כגון אלה. אני עבדכם, מבוגר אחראי, שדואג שייאושו של שריד יוותר במינון הנסבל, לקחתי על עצמי את המשימה להשיב דבר בשמו:

• יוסי ידידי הצעיר והמוכשר להחריד, רודף הצדק הנצחי בעט שלוף, שברזומה שלו ו/או על מצבתו יירשם בבוא העת (ואם לא יירשם, אני לפחות אומר זאת בהספד עליו): 'כאן קבור אדם תם עקבי וישר, שצדק יותר מכל אחד אחר, נולד לא בזמנו, ושלא היה לו המזל בחייו, ליפול על עטו החד'... אניח בעדינות שושן צחור על הבד השחור ואקוד לזכרו קידה נשיאותית.
  לכל אדם בחלד יש תוכנה משלו, מרגע שנולד, היא מתמלאת בתוכן, במשך מהלך חייו החולפים. בעוד שאתה, יוסי, היית בר מזל, והתוכנה שרכשת ידעה לזהות ולהפריד את הצדק מבין כל האירועים והעיוותים הרבים השונים הצפויים והבלתי צפויים שחלפו עברו בדרכך, וכך ידעתך לבחור טוב ונכון, מזלי שלי לא שפר עלי עד כדי כך... התוכנה שאני רכשתי בדרכי לא יודעת לזהות מהו הצדק! ולכן היא גם מתקשה מאוד לבחור. התוכנה שלי, מסיקה שצדק מוחלט, זה מושג יחסי לחלוטין, מה גם שהוא, 'הצדק', נטוע עמוק בעבר, והתוכנה שרכשתי לי, פניה לעתיד, נטולת פרמטרים למיין אותו ולמצבו בתוך כל היחסיות המורכבת הזאת.
  ב'ייאושה' מצאה התוכנה שלי ב'חוכמה' את המוצא מהבעיה הזאת. החוכמה גמישה, אינטליגנטית, יודעת להתאים את עצמה למציאות המשתנה, וחשוב מאוד: מסוגלת להוסיף בתוך אנליזות המיון המורכבות שהיא עורכת, גם פרמטרים נעלמים, הנחות ושפע תקוות על העתיד הלא ידוע. זאת תוכנה ידידותית מותאמת, שמסוגלת ללמוד ולהשתנות. ולפחות אצלי, היא הוכיחה כושר הישרדות פוליטית חסר-תקדים. באופן בו היא מנתחת וממיינת, היא שמה, לדוגמה, את הכבוד הפרטי במדרג נמוך מאוד, ומפצה על החסך הזה בכבוד ציבורי גדול ורב בבוא העת. בתוכנה הזאת, העלבונות הם חלק טבעי צפוי, בלתי נפרד מההנחות והתקוות המוטעות...
  הנתונים הטכניים הבסיסיים האלה המבדילים בינינו, הם ביסוד אי-ההבנה המצערת שלך, וביסוד בקשתך ממני 'להסביר את הכל-כך מופלא' ממך...
  נבחרתי לנשיא המדינה, אחרי נשיא עלוב כושל ומזיק, שניצח אותי בהתמודדות קודמת עקב העיוות הפוליטי שנקלענו לתוכו בכנסת ישראל. נעשה כאן צדק היסטורי לאומי ובינלאומי, שחייב אותי לשנס את מותניי בשליחות אומתנו השסועה. נפלה בחלקי הזדמנות היסטורית חד-פעמית להעניק תוכן אמיתי ומשמעות מדינית למוסד הנשיאות, שעד כה היה נטול שדרה ברורה ומשפיעה בהנהגה הלאומית. מאמין אמיתי לא יקריב זכות נכבדה ויחידה אשר אהב על מזבח מפויח של צדק. ה'צדק' שלך, היה מפתה לצאת נגד נתניהו, השבוי מרצון בתוך קואליציה ימנית משתקת. אך ה'חוכמה' הנחתה אותי לנהוג כנשיא ממלכתי ולתמוך בראש הממשלה הנבחר ולסייע לו כמיטב יכולתי. לרתום למענו את כישוריי ואת קשריי הרבים ולרכוש את אמונו ואת אמון ממשלתו. זאת משמעותה של הממלכתיות הנשיאותית! זאת האחריות המצופה ממני כנשיא.
  בזכות התמיכה לה זכיתי מהממשלה הזאת, טיפחתי את מוסד הנשיאות בראשותי, והתאפשר לי, בלי ביקורת, להסתובב לי בעולם כרצוני (ואני רוצה!), להעביר ולהסביר את עמדות הממשלה כשהן מעותרות בהבנתי ה'עמוקה' את ההתרחשויות. כך דחיתי את הקץ, איפשרתי לנתניהו חבל ארוך להיתמך בו, ודחיתי את הרגע שבו יגיע אל קצה החבל. כל חלופה אחרת הייתה גרועה יותר, כך שלמעשה, לא הייתה כאן דרך אחרת. עשיתי מה שטוב ונכון לעם וגם לי כי נשיא בבועת העם ההוא.
  המציאות הישראלית הנוכחית הפכה לימנית, לא מעט 'בזכות' הסירוב הפלשתיני, שמתורגם בציבור ככשלון השמאל. 'כשלון השמאל' אינו הוכחה שהוא לא צדק ואינו צודק! אלא שהוא קודם כל כשלון תקוות השווא שניטעה בלבבות שני העמים, ל'מזרח תיכון חדש'. מי שטווה את הסיסמה הזאת בשעתה, לא יכול היה לדעת איך יתפתחו האירועים, וכשמנהיג מוליך את עמו בדרך חדשה, חלה עליו חובה לטעת תקווה. העובדה שהיום אני נשיא המדינה היא הוכחה לכך שבדמוקרטיה מפלגתית, העם לא בהכרח בא חשבון ו'עושה צדק' עם מי שנוטע תקווה גם כשאיכזבה, ואם החוכמה מאפשרת למנהיג ה'מאכזב' להבין את התהליכים, ולהתברג מחדש למפלגה שמסתמנת כחלופה - הרי שהוא יזכה בקשריו, להמשיך ולתרום מכושרו ומקישוריו. ומשה דיין הוא הוכחה ברורה חדה וקודמת לכך.
  חיי לימדוני שאין להתייאש! עליך להתבונן סביבך, לראות ולהעריך מי הם שאר השחקנים שעל הבמה הפוליטית סביבך, ואם אתה משוכנע שהם אינם טובים ממך, אין סיבה מספקת או ראויה, שתפנה להם את הבמה! אתה רואה בתמיכתי בנתניהו 'שותף מדעת בגניבת דעת או סרסור לדבר הונאה', מבחינתך הצדק איתך! מבחינתי יש כאן ביטוי לחוכמה של פוליטיקה מעשית, וגילוי של אחריות ממלכתית ולאומית! וכי הייתה חלופה מעשית טובה או ראויה יותר? ההיסטוריונים הם שישפטו, אך מי שמכתיב את ההיסטוריה אלה האחרונים, ואין בכוונתי להשאיר את הבמה לאחרים. האם זה עדיין 'מופלא' בעיניך? אם כן, הרי שהפסימיות שלך נפלאה מבינתי, ומקורה בתוכנה הפגומה שלך.
  מוקירך שמעון.