כאשר אנו חושבים ומהרהרים באבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, אנו, בדרך-כלל, מדמיינים לנו אותם כסבים חביבים, עטורי-זקן לבן, רגילים לדמיין את אברהם הזקן יושב בפתח האוהל ומכניס אורחים, את יצחק המופנם שמתפלל בשדה, ואת יעקב המנסה להימנע בכל כוחו מעימות עם עשיו. אך שוגים אנו, כי אכן אבותינו הקדושים היו כל מה שציינתי לעיל, אך אבותינו היו גם לוחמים עזים עשויים ללא חת!
אל לנו לשכוח את אברהם עוזב את אוהלו ומוליך גדוד חיילים, ומתערב במלחמת עולם של ארבעה מלכים נגד חמישה, ורודף עד דן אשר משמאל לדמשק, ממגר את השלטון הרע של אמרפל ומחלץ את לוט בן אחיו, תוך שהוא נוחל ניצחון מדהים, ועימו כבוד רב והערצה. אל לנו לשכוח את יצחק, שהתמודד עם אינתיפאדה של פלשתים בבארותיה של גרר, וכמו גם בפרשתנו אנו - כיצד כבש יעקב את שכם והטיל חיתתו על הארץ.
קל לנו הרבה יותר לדמיין את אבותינו כאוהבי שלום וכרודפי שלום, ואכן הם היו כאלה - אולם אבותינו היו מוסריים מאוד ורודפי אמת, ולמרות שתיעבו שפיכות דמים והעדיפו "איש תם יושב אוהליו", את לימוד התורה וחיי המשפחה השלווים, לא נרתעו ממלחמות, ואף זכו לניצחונות כבירים בזכות עמידתם האיתנה ועמדתם המוסרית.
מלחמה היא מוסרית כאשר היא נעשית בשם המוסר, כאשר היא משרתת מטרות אנושיות, הבאות למגר את הרשע; איש לא חלק על מוסריותה של מלחמת העולם השנייה, בה נלחמו רבבות אנשים בשטן הנאצי למגרו עד אשר רוצץ ראשו, ולמרות שהמלחמה לוותה לעיתים בשפיכות דמים, היא הייתה הכרחית, מוצדקת ומחויבת המציאות, ממש כמו במבצע האחרון בעזה - "
עופרת יצוקה", בו נלחמו כוחות האור בערב-רב של טרוריסטים שהתגאו בכך שהם מפציצים ללא הפסקה ערים שלוות בישראל על-מנת לזרוע מוות והרס - ורק כך, באמצעות לחימה ללא חת, הושג השקט.
אבותינו החכמים ידעו היטב מה משמעות הכוח, ההרתעה, ועד כמה חשוב לאויבינו לדעת שאנו עם רודף שלום, אוהב שלום ומתעב שפיכות דמים; ועם זאת לא היססו לרגע להיאבק בכל הכוח מול עוולות ופשע, וזכו לנחול ניצחון, כי עמדתם המוסרית, שתאמה את מצוות השם, היא זו שפילסה להם את הדרך לניצחון.
בימים טרופים אלו, כשאויבינו מחוץ, ובמיוחד אויבינו מבית, וכשאותם המתיימרים להיקרא ידידינו מנסים לרפות את ידינו ולהמאיס את רעיון מידה כנגד מידה לאויבינו וכופים עלינו הבלגה לא מוסרית ולא ריאלית - יהי רצון שנדע לעמוד על שלנו ולצאת ולהילחם בכל הכוח למען מטרותינו הצודקות.