עמד אלכסנדר מוקדון נדהם ואמר: אני הייתי אומר להם שיסתלקו ולוקח את הכסף בשבילי. אמר לו השופט: האם בארץ שלך יורד גשם? ויש לכם חיטה? ענה לו אלכסנדר: הן. אמר לו השופט: עם רשעות כזו, אני מתפלא שה' מוריד לכם גשם. ושאל השופט: האם יש לכם בהמות? ענה לו אלכסנדר מוקדון: הן. אמר לו השופט: ודאי שאתם זוכים לגשם רק בזכות הבהמות.
מה קורה כשתמה זכות הבהמות?
לאחרונה, מרוב צער על שמי הנחושת כשיחידים מתהלכים וסומק על לחייהם מרוב בושה על הזעם האלוקי, ישנה תחרות סמויה בחיפוש האשמה מדוע לא יורד גשם ומדוע לא קראו צום ועצרה כסדר תעניות ונקטו במידת אכזרי. יודע היהודי בלבבו לא זה הצום אלא "פתח חרצובות רשע הסר אגודות מוטה [...] פרוס לרעב לחמך". ואולי כי הרבנות הראשית אינה מודעת לעצמה ולתפקידה להיות לסנהדרין בלתי תלויה בדעות חיצוניות ולצוות בפשטות מה שכתוב במסכת תעניות [ירושלמי ובבלי] והיא מסתפקת פעמים רבות בהשתתפות בכינוסים עם בני העממים ושרויה בנכלי הדתות, וחלקה מכריז כי אין לנו עניין כעת בבניין המקדש בניגוד גמור לתוכחת הנביא חגי, עימה יצאו עתה תנועות המקדש בתוכחה מגולה.
"יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ: עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ: וָאֶקְרָא חורֶב עַל הָאָרֶץ...", וגם את דבריו של שלמה המלך כי בשעת בצורת יש להתפלל אל המקדש, לשוב בתשובה והקב"ה ישלח גשמים, ובלשונו של שלמה המלך:
"בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר... וְהִתְפַּלְלוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה... וְנָתַתָּה מָטָר עַל-אַרְצְךָ אֲשֶׁר-נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה".
האם די בכך? או האם יש להסתפק בעצרת בכותל שאינה אולי אלא מעלה חימה ומזכרת עוון, כי הנה זה עומד אחר כתלנו. ומהי בכלל המשמעות של המקדש הזה. דווקא עכשיו? זה מה שחסר לנו? אולי רק משהו פאטישסיטי, היכל של עץ ואבן שנמלטים אליו כדי להחזיק בקרנות המזבח?
בצרה גדולה אנחנו! כאילו איננו יודעים שכליה צפויה לנו, השמש זורחת וציפורי הקיץ לא נדדו. רבים הצרים הסובבים אותנו וגם המנהיגים הנלווים לבני לוט, המייעצים לארצות-הברית עצות ומטילים עליה אחריות לשלומנו. רק בשל כך ראוי לקרוע בגרון גם ללא בצורת.
הקורא הרחוק מאמונה יפטור עצמו בשתי התשובות הצפויות: 1) ה' אינו שומע תפילה (ר"ל). 2) יש שינויים אקלימיים בכדור הארץ ואין מה לעשות מלבד להפסיק לעשן או כדעת בעל האמונה המדומה: איננו יודעים את דרכי ה'. הרי אירופה הרשעה יורדים בה גשמים ואילו אנו בארץ, אשר עיני ה' בה מר(א)שית השנה ועד אחריתה, עדיין שואלים איפה היה האלוקים בשואה. אבל מובטח לנו כי שלום יהיה לנו על-אף שבשרירות לבנו נלך למען ספות הרווה את הצמאה.
לדוגמה, מפורסמת העמדה של שס ואולי של רבה הגאון זיע"א, כי הרב העמלקי
חיים אמסלם, יזכה לאריכות ימים בבריאות טובה, מונע מהרב, הפוסק הגדול "פעם בארבע מאות שנה" לעומת הרב האשכנזי עדין שטיינזלץ "מלומד של פעם באלף שנה" להוריד גשמים.
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלוֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּובָה אֲשֶׁר ה' נוֹתֵן לָכֶם - ולכן הסיבות, גם אם אינן לכאורה ממוקדות, מהוות הזדמנות לחפש את דרכינו ולחקור, לפרוש את היריעה, יריעת השמים היבשה כחררה.
מה הם אותם 'אלוהים אחרים' אשר בלשון רבים עובד אותם עם ישראל וכל העולם עימו? אלוהי התקשורת. ידועה המימרה של כל אימא יהודייה: "מדוע בני, אינך הולך לתקשורת כאורי אורבך למשל או כאבשלום קור?". הרי שם מוכרעים כל הדברים וכל עוד לא נכבוש את התקשורת, אנו נידונים להיות עבדים.
הפופוליזם המתקדם הזה, להיות ככל הגויים בית ישראל, כמו למשל הישגיה המופלאים של התקשורת החרדית המסועפת או הסמרטוטים שבבתי הכנסת, הז'ורנלים שבאים להפיג את צער התפילה - הם דוגמה לתקשורת שניונית או שלישונית, העברת מסרים בציבור החרדי והדתי המקצרים את הדרך שבין 'ברכו' ל'ברחו'.
אין לך ישות אמורפית שמשחיתה את העולם כמו ה'תקשורת', המשחיתה את הנשמה, הלב, השכל והתודעה, ומרבה שפיכות דמים, זימה ואלימות, כאשר בה כלולים הטכנולוגיות המוכשרות בדיעבד כמו פייסבוק וקודמיו, ניידים למיניהם וכולי. תרבות הטוקבקים: "אתה פרופסור? לך אצל תקופת האבן", "צרוך באופן מושכל", "אם אינך יכול להילחם בהם הצטרף אליהם". שים בפייסבוק דפי גמרא ובבית הכנסת 'פרסומי ניסא'. תקשורת, כיישות, מפרקת מקדש, עובדת את האל הרמס בעל הכנפיים כמו אין קדושה בעולם. אין מרכז, יש אלילות בלבד.
כאן אנו נכנסים לתחומים יותר עמוקים, לתחומי התוכן. היום כל השכל נתון בוויקיפדיה ובגוגל ובויקיליקס. מלאה הארץ דעה (טמטום) כמים לים מכסים. הכל יודע ופוסק הרב גוגל ונשאו רשת המידע. לוח הכפל אינו בחומר. בשביל מה ללמוד אם הכל נתון ב'גזור'-'הדבק'. גם ה'אופק החדש' מוגבל כמו השר. מה זה עושה לאדם? הטכנולוגיות הללו? לכושר הלימוד, לשקט שלו. למוסר, למשפחה? לאחריות, לעומק ההתבוננות?
למשל פרשת המפכ"ל אינה רק פרשת השבוע, היא נפיצה כמו פרשת 'הפילגש בגבעה' - רק דוגמה למוסר בכל שירותי הביטחון ובאליטות נוספות, שעליה נאמר: "לכבודכם מחיתם לכבודי לא מחיתם", ולכן באה המגיפה על ישראל עם הקודש. תעשיית חילול השם או המדינה החלולה יצרה מצב שגם לכבודכם לא מחיתם. "והשתחוויתם להם" - לארצות הברית ולשאר הגויים וממילא חיללתם שמי, כי שם ישראל אינו שלו בלבד. כי מי ששר עם א-ל אינו יכול לנהוג כמעשה ארץ כנען. בשנים האחרונות פולחן הזימה השתרג כמו האלה קלי בעלת אלף הידיים, וכתמנון שניחש את תוצאות המשחקים על פני תבל כולה. פולחן עם אידיאולוגיה של הבניית המיניות כטוב בעיניך, ואם לא התנסית - סימן שאתה עדיין מיושן, ואם אינך תומך - הרי שאתה הומופוב, ואם התבטאת נגד - דינך סקילה. עניין התועבות אשר בגינן הוריש ה' את הכנעני, הוא כנראה מיושן. במוסף ה'אינטלקטואלי' שנקרא 'שבת' ובארגונים הרבניים הנאורים שהעורב יש לפתח צוהרם, המשלימים עם המצב 'תרבות השכינה' היא הקובעת, פורום תקנה, התרבות המאטריכלית-הפמיניסטית. תרבות השכינה, עם או בלי צירה, הדיחה כביכול ממקומו את הקב"ה שהוא כידוע פאטריארכלי ולכן יש לנכסו או לפחות לקרוא מבראשית את ספר בראשית ולהיות לנאור.
במציאות טובענית כזו, על-אף היעדר הגשמים, צריך תיקון גדול. כדאי השנה לקבל תעניות מעכשיו גם אם הרבנות הראשית שותקת. אבל כדאי גם לחשוב על דברי הנביא בעניין הצום הנבחר ולתקן ממש בעניינים החברתיים ובעניינים המדיניים ובעניינים האישיים. יש לעסוק בתיקון כללי מעשי: שובו בנים שובבים וגם אני אקשוט עצמי ולא אלך שובב אחרי לבי.