העיר אילת היא בימים אלה זירה רותחת. לפני שנות-דור, שבהן שימשה עיר-מקלט לעבריינים מן הצפון, היא שוב הופכת לזירה של פשע, החוגג בה בראש חוצות. הכל בעטיים של 12 אלף מסתנני הגבול הפרוץ שבין ישראל למצרים, שמצאו בה מקלט, והמהווים כבר 20 אחוז מאוכלוסייתה.
מסתנני סודן, אתיופיה, אריתריאה, קונגו וחוף השנהב אינם בגדר פליטים מסכנים. הם מהגרי-עבודה לכל דבר, ששילמו אלפי דולרים לבדואים שהבריחו אותם ממדבר סיני, כדי שיוכלו להיקלט במקומות העבודה של אילת. בכך הפכה ישראל למדינה היחידה כיום בעולם שמאפשרת להם להיכנס אליה. איטליה, לעומתה, דואגת להחזיר אותם בספינות ללוב, עוד בהיותם בלב ים; בריטניה מגרשת אותם ליוון, ואילו בצרפת הם מוחזקים בשטח אקס-טריטוריאלי, סמוך לשדות-תעופה, כשזכות הפנייה שלהם לערכאות מוגבלת מאוד; אוסטרליה עוצרת את המסתננים לשטחה באיים מרוחקים, ורבים אחרים נהרגים תוך ניסיון לחדור לטריטוריות אירופיות, או שהם טובעים בספינות רעועות המנסות להגיע למלטה, או לאיים שבשליטה אירופית.