חֲלוֹמוֹת בְּהִתְגַּשְׁמוּתָם הָחוֹלֵם בְּהָקִיץ לֹא יְהֵא מֵחֲלוֹמוֹ נִשְׂכַּר הוּא יִחְיֶה בְּאַשְׁלָיוֹת שַּוְא וְלִבּוּ נִשְׁבַר חוֹלֵם לַשַּׁוְא וְאַרְמוֹנוֹת בּונָֹה מִן הַסְתָּם וְשׁוֹכֵחַ שֶׁחֲלוֹמוֹת טוֹבִים בְּהִתְגַּשְׁמוּתָם יוֹסֵף בִּגין חֲלוֹמוֹתָיו הִגִּיעַ לַכֵּלֶא וַיֵּשֶׁב וְלַחֲלוֹמוֹת הָאֲחֶרִים הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב מִשֶּׁסָמַךְ עַל אָדָם שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ הוּא יֵחָלֵץ נִשְאַר יוֹשֵׁב בְּכִלְאוֹ עַד בֹּא הַקֶּץ בְּמִקֵּץ וְהֲלֹא כְּבַר הֻזְהַרְנוּ אַל תִּבְטְחוּ בִּנְדִּיבִים בְּמי שֶׁאֵין בּוֹ תְּשׁוּעָה וּפִיו יַבִּיעַ כְּזָבִים הֲרֵי חַיֵּי הַנְּדִיבִים כֶּעָלֶה בָּרוּחַ נִדָּפִים הַיוֹם הֶם פֹּה וּלְמָחֳרַת לָאֲדָמָה שָׁבִים דרך הייסורים של יוסףדרך הייסורים של יוסף מתחילה מבירא עֲמִיקְתָּא אל אִגְרָא רמה - בהגיעו מבור תחתיות לכס מלכות, כמשנה לפרעה מלך מצרים. דרך הייסורים של יוסף פִּיו סְלָלָהּ לו, משלא נצר לשונו. תחילה בדברו סָרָה באחיו אל אביהם יעקב וכלה בְּהִתְגָּרוּתוֹ בהם בחלומותיו, בְּרָמְזוֹ להם שהוא יהיה אדם חשוב והם יזדקקו לו וישתחוו בפניו אפיים ארצה. אף על-פי כן ניתן ליוסף הכינוי צדיק, כי הוא עמד בפני קסמיה ופיתוייה של הארורה (כינוי שהשתמש בו רש"י בפרשנותו), אשת סריס המלך פוטיפר הוא שר הטבחים, אדונו של הצדיק (כינוי שהשתמש בו רש"י בפרשנותו). כאן אולי מתאים לומר כי התהילה נקנית בייסורים. הַדְּבֵקוּת במטרה ובהגשמתה, כאשר המטרה נקנית בייסורים. בניגוד למקובל לומר יפה וטיפש לעומת מכוער וחכם, אין לומר זאת על יוסף, עליו לא חלו כללים אלה, הוא היה יפה וחכם. עד כאן קנאת אחים הייתה בעוכריו של יוסף, אבל מאז שעלה לגדולה במצרים אחרי ייסורים רבים שעברו עליו, החלו חרטומי מצרים ויועצי פרעה לחתור נגדו. הם טענו בפני המלך: איך אדם זר שאינו יודע אפילו את שפת המקום יכול לשלוט בעם הארץ והרי נאמר: עדות ביהוסף שמו, בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע (תהלים פרק פא). איך אדם זה יכול להיות משנה למלך מצרים-פרעה אשר אמר לו: אין נבון וחכם ממך (מא, לט). והוסיף פרעה ואמר: ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך (לא, מ). האגדה במסכת סוטה לו', ב', מספרת כי כשפרעה מינה את יוסף למלך באו אצטגניני פרעה ואמרו לו: עבד שנקנה בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להם: גינוני מלכות אני רואה בו. אמרו לו: אם כן יהא יודע בשבעים לשון. בא מלאך גבריאל ולימדו ולא למד. הוסיף לו את האות ה' לשמו ולמד שפת המצרים לכן הכתוב אמר עליו: שְׂפַת לא ידעתי אשמע. אכן יוסף לא ידע שפת המצרים. אך משהתמנה למשנה לפרעה מלך מצרים, אמר: שפת לא ידעתי אשמע.
חלומות פרעה מתגשמיםכשם שיוסף דיבר על שני חלומות שחלם: אחד על האלומות בשדה שהשתחוו לְאֲלֻמָּתוֹ ולאחר מכן חלם על 11 הכוכבים, השמש והירח, שאף הם השתחוו לו, בעוד בחלום האלומות השתחוו לְאֲלֻמָּתוֹ. כאן הוא הרחיק לכת בשים עצמו הצעיר שבאחים כמי שישתחוו לו אחיו. והנה בפרשת מקץ חוזר הסיפור לספר, על שני חלומותיו של פרעה, זוג של חלומות: כמו האלומות של יוסף בחלומו והשמש והירח והכוכבים בחלומו, כך גם בחלומות פרעה. שבע פרות בריאות-בשר ויפות תואר לעומת שבע פרות דלות ורעות תואר, ולאחר מכן חולם על שבע שִׁבֱּלִים מלאות וטובות לעומת שבע שיבולים צנומות דקות שְׁדֻפוֹת קדים. אין זה אלא סימן כי בהִשָׁנוֹת החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר (מא, לב). כלומר, החלום, כאשר חוזר פעמיים בנושאים שונים אך בצורות דומות, הרי שהחלום מתגשם. על כן אמר יוסף אל פרעה כי חלומו עתיד להתגשם בכך שיהיו במצרים שבע שנות שָׂבָע ואחריהן יהיו שבע שנות רָעָב. לכן טוב יעשה פרעה אם יתכנן את כלכלתו במצרים, על-ידי שיצבור בר בשבע שנות הַשָׂבָע לְשֶׁבַע שנות הָרָעָב. פענוח החלומות של פרעה על-ידי יוסף הגשימו בכך גם את חלומותיו של יוסף עצמו בכך שפרעה אמר לו: ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף (מא, מב). ובכך גדל יוסף כפי שאמר בפענוח חלומותיו לאחיו. בהמשך הדרמה שתתחולל בפרשה זו ובפרשת ויגש, חלומות יוסף יוגשמו גם הם.
יוסף בשיא גדולתו במצריםליוסף נולדו שני בנים במצרים, אפרים ומנשה, מאישה מצרייה שניתנה לו על-ידי פרעה כאות הוקרה לְְפָעֳלוֹ, היא אסנת בת פוטיפרע (פוטיפר כפי שרש"י אמר) כהן און. כשם שליעקב נולדו 11 ילדיו פרט לבנימין בארם מחוץ לארץ כנען - ארץ ישראל. אפשר שהתורה מבקשת לומר לאורך תולדות עם ישראל כי מקום לידתם של בני ישראל, איננו ממעיט כהוא זה מהקשר שלהם לארצם המובטחת להם - ארץ כנען. תהא זו בת פוטיפרע או פוטיפר (כדברי רש"י) או בלהה או זלפה, שפחות של לאה ורחל, לדידנו כולן אמהות כשרות וצדיקות של עם ישראל וילדיהן הם בני ישראל האהובים על הקב"ה. ובלבד שבנים אלה יעשו את אשר ציווה עליהם אלוהים - לעשות את הטוב בעיניו. יוסף מבסס את שליטתו במצרים, אך עושה זאת למען פרעה שהיטיב עמו. בהיות יוסף בשיא גדולתו במצרים והרעב הלך וגבר לא רק במצרים אלא גם בארצות השכנות למצרים, גם בארץ כנען - מתחיל סיפורם של בני ישראל לרקום עור וגידים ומתחדש הנושא על יעקב ובניו. וירא יעקב כי יש שבר במצרים, אמר לילדיו: רדו ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות (מב, א). ואומנם ירדו עשרת בני יעקב למצרים, כלומר עשרה מתוך אחד-עשר, כי יוסף אצלם בבחינת מת ואחיו בנימין היחיד שנולד בדרך אפרתה בבית לחם, נשאר עם יעקב כי הוא חשש לאבד גם אותו ובכך תאבד לו כל אהבתו שהייתה בלבו לרחל ולילדיה.
הירידה מן הארץ קלה והשיבה אליה כקריעת ים סוףקשה להבין איך בנקל, ילידי הארץ שגדלו והתפתחו בה ואשר עליהם הארץ עומדת, קמים ועוזבים אותה לצמיתות, יורדים ממנה אל תהום הנשייה. המהגר מן הארץ מבקש לחיות גר בארץ אליה הוא יורד. הירידה מן הארץ קלה ליורד, אך קשה לישראל, והשיבה אליה קשה כקריעת ים סוף. ולא רק לפרט היורד ממנה, אלא לעם כולו. הירידה תחילתה מתוקה וסופה מר. הירידה מן הארץ לא פסחה על-אף אחד מאבות הָאֻמָּה. והיורד חולם כיוסף חלומות באספמיה, אך בין החלום למציאות מרחק כמרחק הארץ מהשמים. אלא מה רצה הקב"ה ונטע בלב הארץ בקרבה מגנט המושך אליה חזרה כל מי שֶׁזֶרַע ישראל בדמו. וכל הנמנע מהשיבה אליה מקומו נתפס על-ידי מהגר נוכרי זר. הירידה מן הארץ התחילה באברהם אבינו ירד למצרים ואחר גר בארץ גרר ויצחק נהג כמוהו וכך נהג יעקב קודם גר בגרר וירד למצרים - בכל המקרים הדבר נעשה בגלל מצוקת רעב או בצורת כפי שהדבר קיבל ביטוי בדברי יעקב לבניו: רדו שמה (למצרים) ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות (מב, ב). ירדו כמצות יעקב ואף הוא ירד איתם ולא ידעו כי גורלם נחרץ בהתקיים דברי אלהים אל אברהם: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם 400 מאות. ותמצית פרשתנו קיבלה ביטוי אצלי בשורות שכבר כתבתי על יוסף ועל חלומותיו כך:
מוֹצָא פִּיו גּוֹרָלוֹ שֶׁל יוֹסֵף חָרַץ נִשְטַם תְּחִלָּה אַךְ לְבַסּוֹף נֶעֱרַץ לְהַגְשָׁמַת חָלוֹמוֹ חָרַץ גּוֹרָל עַמּוֹ הוֹצִיאוּ מֵאַרְצוֹ וּלְעַבְדּוּת שָׂמוֹ מוּתָר לַחֲלוֹם בְּנִמְנוּם וּבְהָקִיץ וּבִלְבַּד שֶׁזֶה לֹֹּא יֵהֵא קָנֶה רָצוּץ חָלוֹם שַׁוְא אֵין לְדַרְבֵּן וּלְהָאִיץ ושֶׁלֹּא יְשַׁמֵּשׁ לְהִתְנַשְׂאוּת תֵּרוּץ גַּם אִם תַּגִּיעַ לִמְלוּכָה, זָר תִּשָּׁאֵר שִׂים זֹאת מִזְכֶּרֶת כְּסֶמֶל עַל דָּשׁ מְעַמְּךָ וְאָחֵיךָ לְעוֹלָם אַל תִּתְנָעֵר הֶם מִשְעַנְתֶּךָ כְּשֶיָּקוּם מֶלֶךְ חָדָשׁ כִּי אָז לֹא תְּלַקֵּק דְּבָשׁ