מה הם רוצים? הם הרי יודעים ידוע היטב כי הם אינם יושבים בדין להוציא לאור הלכה נכונה ומבוררת שאין בילתה לזמן, למקום ולנסיבות, בה אנו חיים בארץ ובתפוצות ושגדולי רבנים דחו הזמנה שקיבלו להסב עימהם למשפט. הם קומץ. חמישים אומנם, הרבה במניין, אבל בעיני מי שסירב להיענות להפצרות ולהצטרף אליהם, לא יותר מקומץ. הלא יודו בכך.
אם כן, מה הם רוצים? הם מודעים ללא כל ספק לעובדה כי העצומה שלהם היא מעשה של תקשורת, יותר מאשר מעשה של פסיקת הלכה לשמה; של רעש ומהומה, יותר מאשר של חיבוטי אמת בין גישות תורניות שונות ומגוונות למציאות הישראלית בה אנו חיים את חיינו היום. הכל מורכב, מעורב תורה ומדרש והלכה ומעשה ומציאות ומסכות ערכיות מתהוות, מורכב מדי בעבור תקשורת יומית, ועל כן מרודד למעין פסק-דין שטוח וחד-ממדים וגוונים, משהו שאפשר למכור בצ'יק, לבן ושחור.
אז הם, רבני ערים בישראל, מה הם רוצים? תקשורת? לשם מה? תקשורת איפה, בארץ? בעיתוני העולם? למה, נכבדים? הרי גם להם אין ספק כלל כי ההכרזה שהערבי הישראלי או הזר והגר החי בתוכנו הוא בחינת איום קיומי ושיש להיבדל ממנו על-פי חוקי ישראל - היא קריאת תיגר על מדינת החוק הדמוקרטית המעסיקה אותם. על כן הכל, מבכור השרים על כיסאו עד אחרון המשפטנים בכיסאו, יגנו אותם, לפחות יגנו אותם. נוח להם בכך? לזה הם חותרים? להתייצב כפוסקי התרת הדילמה המלאכותית בין דין-תורה לבין דין-משפט הארץ והעולם, כגיבורי הבחירה בתורה על פני המדינה, ככוהני ההכרעות העקרוניות, כשהם יודעים ידוע היטב כי יש יהדות רחבה ועמוקה ואותנטית ושומרת הלכה, היודעת לחיות את הפיוס ההכרחי בין מדינה יהודית לבין מדינה דמוקרטית כפיוס שירד מן השמים. להתמלך הם רוצים? להפוך עצומה של חמישים איש למגילת הזכויות של העם היהודי בארצו? זה סביר? זה נשמע? זה חפצם? ילכו אחריהם? יישמעו להם? התורה תהיה נשכרת על ידם?
הייתכן כי הצטרפו על-פי נטיית ליבם לתפישת העולם האסטרטגית האפוקליפטית, כי האויב שצר על עד תמול-שלשום מבחוץ צר עליה היום מבפנים, וכי הם מחויבים לאחוז בנשק המצוי בידם, נשק האמונה בחוכמת חכמים, כדי להדוף פיזית את האויב הערבי המרים ראש והקונה או הרוכש לעצמו דירה בין יהודים כדי לנשל אותם חלילה מאדמתם וממולדתם. הייתכן כי הם רואים עצמם כמחלקה או שתיים של לוחמים, כסיירת ההגנה על ביטחונה של ישראל? אפשר כי כאן לן לו ההסבר לעובדה המתמיהה כי הם דוחים בתוקף ומכל וכל את ההאשמה כי פסיקתם היא פתיל ונר גזעני. כנראה שלדידם, כשם שגבעתי וגולני וצנחנים אינם גזענים כשהם מתגייסים להכות את האויב, כן רבני העצומה הזאת אינם גזענים, כי לדידם זה בדיוק מה שהם עושים - מצילים את עם ישראל מתבוסה לאויב העולה עליו דרך חוזי שכירות וחוזי רכישה של דירות מידי יהודים תמימים במקרה הטוב. האם ייאמן כי אין הם ערים לעובדה שאין סיכוי להבל הזה להיקלט כאמין בקרב רוב רובו של הציבור, וכהזוי לחלוטין בעיני מתבונן על פלנטת הארץ הרציונלית. אם כן, מדוע?
או שמא הם חרדים בנפשם את החרדה שעם הקניונים והנדל"נים והעכשוויסטים מסרבים לחרוד, כי שכירת דירה מיד יהודי היא נכלול של שוחרי התבוללות וטמיעה, וסופו עוקר את היהודי מאמונתו ומרציפות השתייכותו לעם ישראל ההיסטורי. אבל, אי-אפשר שלא להניח כי ברגעים של שחרור מפוביות, הם מוכרחים להודות שאם כך הם מעריכים את חוסנו של העם היהודי וכך הם חושדים בו כי יפול חלל לפני שוכר דירות בארצו שלו בעירו - הם חוטאים לבחורי ישראל ולבנותיו חטא כבד מנשוא. נעלה מכל ספק הוא כי אי-אפשר להם עצמם להאמין לבשורות קץ התקווה והתוחלת, המסתתרות בין שורות של חוזה שכירות או רכישה. אפילו אם יש בהם מי שמעגן את קול הקורא ההלכתי שלו בדאגה לבנות ישראל, אי-אפשר שלא להניח כי הוא עצמו יודע כי העיגון הזה כולו אינו בממש אלא רטוריקה של בהלה.
אם כך, מה הם באמת רוצים? חי נפשי, אם הם יודעים, הם לא יאמרו, ואולי הם אינם יודעים. אולי יש כאן קנאות שנגרפה למורד בו אין אחיזה לשיקול-דעת. אולי יש כאן עניי שיקול-דעת שנגרפו למורד של קנאות שאין בו אחיזה להיגיון ולאחריות. כל מי שתורת השם מאירה לו דרכו ונתיבתו, יודע כי הפסיקה שלהם חשוכה וגם התועה ללכת לאורה (אוקסימורון כמובן) ייכשל בה באפלה. היא חשוכה לא מפני ש"מה היית אומר אילו פסקו לא למכור דירה ליהודי בניו-יורק או באמסטרדם". (א) כבר פסקו כך בסתר ובגלוי. (ב) העולם אינו נקי בכל זמן ובכל מקום משונאי זה את זה בשם טהרת הקיום האתני או הלאומני. (ג) מפני שזה לא החשוב מכל. החשוב מכל הוא שזה לא נכון, לא ישר, לא הגון, לא יהודי, לא על-פי רוחה של התורה הקדושה ולא על-פי דרכה, והם, היודעים זאת או צריכים היו לדעת זאת על-פי עומק תלמודם, מי יודע מה הם רוצים.